מאירי על סנהדרין י״א

מדרכי המוסר שלא יבייש אדם את פני חברו ברבים וכשהוא צריך להוכיח ברבים יוכיח דרך כלל ולא דרך פרט ומדרכי הסלסול אם הוא מוכיח על דבר שצריך תיקון לשעתו עד שיודע מתוך כך אותו שהתוכחת מתגלגל עליו להיות אחרים מראים עצמם כאלו הם הם הראויים לאותה תוכחת:

כבר ידעת שאין מעברין את השנה אלא במזומנים לה ר"ל אותם שיזמין הנשיא מן הסנהדרין מבערב להשכים למחר בעליה המיוחדת לישיבת בית דין להתבונן אם צריכה עבור אם לאו ולגמור הענין על פי הסכמתם כמו שבארנו או שיצוה לאחר להזמינם או שיזמין שבעה דרך כלל ויזמינו הם עצמם כפי מה שיראה ביניהם ר"ל בין הסנהדרין מעשה היה ברבן גמליאל שאמר השכימו לי שבעה לעליה השכים ומצאה שמונה ואמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות ירד וילך עמד שמואל הקטן על רגליו ואמר אני הוא שעליתי שלא ברשות ולא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה הוצרכתי כלומר לראות האיך אתם עושים אמר לו שב בני שב ראויות כל השנים לעבר על ידך אלא שאמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה ולא שמואל הקטן היה אלא אחר היה אלא ששמואל הקטן גלגלה על עצמו מדרך המוסר שלא להתבייש העולה בפני כלם אף רבינו הקדוש היה יושב ותלמידיו לפניו והריח ריח שום אמר מי שאכל שום יצא עמד ר' חייא על רגליו ויצא עמדו כלן ויצאו למחר מצאו שמעון ברבי לרבי חייא אמר אתה הוא שצערת את אבא אמר לו חס ושלום לא תהא כזאת בישראל אף ר' מאיר אירע לפני ישיבתו שבאה אשה אחת לשם ואמרה אחד מכם קדשני בביאה כתב ר' מאיר גט ונתן לה עמדו כלם כתבו גט ונתנו לה אף הם למדוה מדברי הנביאים שהיו מוכיחים דרך כלל ומצרפים עצמם בדבר שהיו מוכיחים עליו שנאמר ויען שכניה בן יחיאל ויאמר אנחנו מעלנו בי"י אלהינו ונושב נשים נכריות וכן משה רבינו אמר לא תעשון כן ככל אשר אנחנו עושים פה איש הישר בעיניו אף הקב"ה אמר ליהושע חטא ישראל וגם עברו את בריתי אמר לפניו רבש"ע אמור לי מי חטא אמר לו וכי דלטור אני לך והטל גורלות:

יראה מסוגיא זו שאע"פ שאין מעברין את השנה אלא במזומנין לה חברים נכנסים לשם אלא שאינם מצטרפין למנין שהרי אמר לו רבן גמליאל לשמואל הקטן שב בני שב ולא הזקיקו לירד אלא שעבר באותו מעמד ומ"מ בירושלמי פירשו שלא הניחו לירד משום כבודו אבל לא עברוה באותו מעמד והוא שאמרו שם אפילו כן לא עברוה באהן יומא אלא פלגיניה במילי דאוריא ועברוניה למחר אלא שאני מפרשה שמתוך שלא רצו לגלות מי היה העולה שלא ברשות נדחה היום ולא מפני ישיבתו לבד שאלו עברוה היה העולה ניכר בשעת הצירוף והגמר דין:

כבר ידעת שאין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות ושאר הצרות משמתו נביאים האחרונים שהם חגי זכריה ומלאכי שנתנבאו בבנין בית שבו נסתלקה נבואה מישראל ולא היה שם נביא אף בפני הבית שכל זמן בית שני היו תחת שאר מלכיות ועמדו בצרות ובתקף מלחמות ומ"מ היו ביניהם חכמים גדולים שרוח נבואה שורה לפעמים עליהם מדרך טבע שלמותם ושהיו מגלים עתידות בעת זקנתם ומ"מ לא היתה שם נבואה גמורה להוכיח ולדרוש להם עתידותיהם במצות המנבא יתברך ועל דבר זה נתפשטה קנאה ושנאת חנם ביניהם על שלא היו נשמעים זה לזה וגרם הענין לחורבן הבית והוא שאמרו במקום אחר בית שני שהיו שם חסידים ואנשי מעשה מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם ללמדך ששקולה שנאת חנם כעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכת דמים שחרב עליהן בית ראשון:

ראש בית דין והוא הנשיא שהיה בארץ רחוקה ולא היו יכולין סנהדרין לימלך עמו אם יעברו את השנה אם לאו והם רואים שהיא צריכה עבור מעברין אותה על מנת שירצה הנשיא בא ורצה הרי זו מעוברת ואין צריך מעמד אחר לא רצה אינה מעוברת ומ"מ אם נכנס חדש העבור עד שלא בא מלמדין אותו שירצה הואיל ויצא עליו שם אדר ואין צריך לומר אם עבר חדש העבור שהרי לא קבעו בו מועד:

בפרק שני התבאר שאין מושיבין לעבור שנה לא מלך ולא כהן גדול מפני שלבם נוטה לעבר או שלא לעבר ויועצים לפי דרכם מלך שמא דעתו נוטה לעבר מפני חיילותיו שהוא פורע אותם לשנה ואם נתעברה נתעברה לו וכה"ג שלא לעבר שלא יבא יום הכפורים בזמן הקור מפני טבילותיו:

כבר ידעת שעיקר העבור הוא להשואת שנת חמה עם לבנה אלא שדבר זה דרך כלל כבר הוא יוצא לנו בעבור חשבון גו"ח י"א י"ד י"ז י"ט אלא שכשהיו מקדשין על פי הראייה ולא היו סומכין על סוד העבור היו מעברין גם כן את השנים על פי אומד דעתם ומשגיחין בכל שנה ושנה אם צריכה עבור לפי פרטי המקרים והרבה סבות היו מעברין עליהם מפני הדרכים שנתקלקלו בימי הגשמים ואירע הדבר שנתאחר תקונם אם לרדת הגשמים אם לשאר סבות ועולי רגלים משתבשין בדרכים ומפני הגשרים שנהרסו והנהרות מפסיקין ובאין לידי סכנה ולא נתקנו הגשרים וכן מפני תנורי פסחים שנמקו בחרף מפני הגשמים ואין להם מקום לצלות את פסחיהם ומפני בני הגולה שנעקרו ממקומם לעלות לרגל וסבות מזדמנות שנודע לנו שלא יגיעו לשם לזמן הפסח אבל אין מעברין מפני השלג ומפני הצנה שאין אדם נמנע מלילך בסיבתם ואף אם ימנעו מקצתם העולה יעלה והחדל יחדל וכן לא מפני גליות שלא נעקרו ממקומם:

זמן האביב הוא הוא עיקר העבור והוא שיבא יום ראשון של פסח בתקופת ניסן וכל שנמשכה תקופת טבת עד שבית דין רואין שאין חמה נכנסת במזל טלה עד ששה עשר בניסן או אחריו מעברין כדי שיבא פסח בתקופת ניסן שהוא זמן אביב וזהו הנקרא מפני התקופה וכל שצריכין לעבר מטעם זה אין צריכין להשגיח לסבה אחרת ויש שם סימנין אחרים דומים לזה והם שאע"פ שהגיע התקופה ליום ראשון של פסח נתאחר האביב לקצת סיבות ואין העומר מצוי בריוח וזהו הנקרא על האביב כלומר אע"פ שהגיע זמן האביב הואיל ומ"מ נתאחר האביב לאיזו סבה וכן שנתאחרה צמיחת פירות האילן שדרכן לצמוח בזמן זה עד שניכר שלא יתחיל בשולם בעצרת שהוא התחלת זמן הבאת בכורים ואע"פ שאפשר לאחרם עד החג אפשר שיתאחרו קצתם עד שלא יהו הבכורים ראויים להביא בחג ויצטרכו לעלות עליהם פעם אחרת שהרי זמנן עד חנוכה ושני סימנין אלו אם אירעו שניהם כאחד מעברין אע"פ שלא הוצרכו לעבר מצד המשך תקופת טבת אבל על אחד מהם אין מעברין ואם נתאחר האביב יטרחו הרבה עד שימצאו ואיחור אביב זה ופירות אלו אין דנים אליהם אלא על ארץ ישראל וארץ ישראל עצמה על שלש ארצות שבה היו דנין יהודה ועבר הירדן וגליל וכל שנתאחרו בשתים מהן מעברין אע"פ שלא נתאחרה בשלישית וכל שהגיע זמן האביב וצמיחת הפירות בשתים מהן אין מעברין אע"פ שנתאחרה בשלישית ושלשה סימנין אלו שהזכרנו התקופה לבד היא היא עיקר העבור ושניים לה השנים האחרים שהם באים לרוב פעמים מצד איחור התקופה ואעפ"כ היו מעברין לקצת הדברים אחרים מצד עולי רגלים כמו שהזכרנו:

ויש שם דברים אחרים שאין מעברין בשבילם אלא שעושין אותן סעד להודעת העבור כדי שיטעימו את הענין לבני אדם ולא יהא הדבר קשה להם כל כך והם הגדיים והטלאים שהיו רכים ביותר ואין הטלאים ראויים כל כך לאכילה והם צריכים להם לפסחיהם שלא היה הפסח בא אלא זכר בן שנתו מן הכבשים ומן העזים וכן הגוזלות שלא פרחו שהיו צריכים להם לקני יולדות וזבים וזבות שכלם משהים את קניהם לרגל ומ"מ רשאים להעביר את שעתן בטלאים אלו ואף בעלי קנים יכולים להביא בני יונה שכשרותם בקטנים הואיל ועלעלו הגוזלות ושהיו הטלאים בני שמונה ימים וכיצד עושין אותן סעד הנשיא שולח ואומר הרי אנו מודיעין לאחינו שבגולה שהשנה צריכה עבור מפני התקופה או מפני האביב ופירות האילן או מפני אחת מן הסבות שמעברין עליהן ואף מצד שהטלאים קטנים והגוזלות רכים ביותר וראינו אנו וחבירינו לעבר את השנה וכל כיוצא בזה:

זה שביארנו שעל התקופה לבד מעברין ולא נאמר על שתים אלא באביב ופירות האילן כך היא שיטתנו ומפני שהתקופה היא היא עיקר העבור וכן נסעדים בה ממה שאמר רשב"ג על התקופה ואנו פוסקין בה על התקופה לבד מעברין וכן ממה שאמרו למטה אבל מפני הדחק מעברין אותה ואחר ראש השנה מיד והרי אין לך סיבה נכרת שתהא מזקיקתינו לעבר אלא תקופה ומ"מ דרכים וגשרים ושאר הדברים שהזכרנו למעלה הואיל שהם צורך שעה והכרח גמור לאותו זמן אין צריכין שתוף ולא נאמרו בהן גדיים וטלאים אלא לסעד לא לצורך וי"מ בהן שאין מעברין לאותן הסבות אלא בסדור זה והדברים נראים כשטתנו:

כשבית דין מעברין את השנה אין מעברין אלא אדר כמו שבארנו במסכת ראש השנה ו' א' והם מוסיפים חדש אחד ואין מזכירין בו אם מלא אם חסר אלא לפי מה שתארע הראייה בסופו אבל כששולחין למקומות הרחוקים שאין שליחים מגיעים לשם להודיע חדש העבור שולחין להם לפי מה שיסכימו רצו חדש חסר והוא תשעה ועשרים יום רצו חדש מלא והוא שלשים יום לפי מה שיראה להם:

כל סוף שלש שנים שבשנות השמיטה והוא שנה שלישית וששית כל ששהא מעשרותיו חייב לבערן וליתנן לבעליהן תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי וכן כל המתנות ומתודה עליהן ודבר זה בפסח של רביעית ושביעית במנחה ביום טוב אחרון על הדרך שיתבאר במקומו:

אין מעברין את השנה אלא בבית דין הקבוע בארץ יהודה שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא לשכנו של מקום ואם עברוה הסנהדרין בגליל או בית דין הסמוכין שנתנו להם הסנהדרין רשות הרי זו מעוברת ומ"מ אין לסנהדרין ליתן רשות לעבר אלא במקום שהם בני תורה והוא שאמרו בירושלמי בעא ר' ירמיה הדא לוד לאו מארץ יהודה היא אמר ליה אין ומפני מה אין מעברין בה שנה מפני שהם גסי הרוח ומעוטי תורה:

אין מעברין את השנה אלא ביום ואם עברוה בלילה אינה מעוברת וכן אין מקדשין את החודש אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש: