מאירי על שבת קל״ב

יש טמאות שהנזיר מגלח עליהן וסותר כל מה שמנה ומונה שבעה ומביא קרבנות טומאה והימים הראשונים נופלים ומתחיל למנות תחלת נזירות ויש שאין הנזיר מגלח עליהן ולא סותר את הקודמים ולא מביא קרבנות טומאה ואע"פ שנטמא טומאת שבעה שלא נאמר וכי יטמא לנפש אלא וכי ימות עליו מת עד שיטמא בעצמו של מת אלא שמ"מ ימי הטומאה אין עולין לו נגע בעצם כשעורה או נשאו הרי זה מגלח אע"פ שאינו מטמא באהל וכן אם האהיל על הדברים שבגופו של מת המטמאין באהל אבל אם נטמא ברביעית דם אע"פ שהיא מטמאה באהל אינו מגלח שאין זה גופו של מת והרי הוא כנוגע בדברים שאין מגופו של מת כגון גולל ודופק ודומיהם על הדרך שיתבאר במקומו:

אע"פ שאין מכשירי מילה דוחין את השבת מילה עצמה דוחה שבת כמו שנ' ביום ואפי' בשבת כמו שביארנו ומ"מ דוקא מילה בזמנה אבל שלא בזמנה לא מעתה גדול שלא מל אותו אביו ולא בית דין שחייב למול את עצמו תכף שיגדל אינה דוחה שבת אע"פ שזהו זמנה לחיוב עצמו שכל מילה שלא בשמיני אינה דוחה שבת ומילה בין בזמנה בין שלא בזמנה אינה אלא ביום ומצותה משתנץ החמה ומ"מ משעלה עמוד השחר כשר וכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין ואם מל בלילה אע"פ שבטלה תורת מצותה מ"מ נימול הוא ואין צריך כלום:

מחוסרי כפרה ר"ל טמאים שהוצרכו קרבן אחר טבילתם והערב שמשם כגון זב וזבה יולדת ומצורע אע"פ שנאמר בהם ביום אינן דוחים את השבת לא נאמר עליהם ביום אלא למעט שאם הקריב בלילה לא עשה כלום שאין קרבן בלילה ואע"פ שכבר היה בכלל שאר הקרבנות שנאמר עליהם ביום צוותו שמא הייתי טועה לומר הואיל וכשרים בדלות שהרי זב וזבה בתורים או בבני יונה ומצורע ויולדת יש בהן קרבן בעשירות ודלות כמו שנזכר במקראות שיהא קרבנו כשר אף בלילה בא זה ומיעטו לחזור ולכללו בדין שאר קרבנות ליפסל בהקרבת לילה ובשאר פסולי שאר קרבנות כגון זר ואונן וכיוצא בהם:

מצות מילה בשמיני ואם לא מל בשמיני מל והולך כל זמן שירצה אע"פ שאינה זמנה וכל זמן שימול מקיים מצוה אבל קודם שמנה אין בה מצוה כלל ואם מל בשביעי או קודם לו לא קיים מצוה ומ"מ אינו צריך כלום שהרי נמול הוא מ"מ ולא הצריכו בנולד מהול הטפת דם ברית אלא מספק ערלה כבושה כמו שיתבאר:

כבר ידעת שהתורה החמירה בצרעת שלא לקוץ בהרתו ר"ל סימני טומאה שבו כדי שיהא הכהן רואהו בלא סימני טומאה ויהא מטהרו והוא שכתוב השמר בנגע הצרעת ואפי' במקום שהעבדה נפקעת כגון שהיו רוב צבור בפסח מצורעים או הכהנים שאין אומרים יקוצו צבור בהרתם ויאכלו פסחים או הכהנים ויעבדו נמצאת עבדה בטלה מפני הצרעת ואעפ"כ שבת נדחה מפני עבודה בתמידין ומוספין ומ"מ מילה דוחה אף הצרעת שאם היתה בהרת בעור הערלה חותכה עם הערלה בין בזמנה בין שלא בזמנה וכן דוחה את השבת אלא שזו דוקא בזמנה כמו שכתבנו:

מצוה על האב למול את בנו וכל שלא נימול על יד אביו בית דין חייבים למולו ואם לא נימול על ידי אלו חייב הוא עצמו לכשיגדל למול את עצמו ועליו הוא אומר שאם לא מל חייב כרת לא על האב ומ"מ אף הוא עצמו אינו חייב כרת להיות הוא וזרעו בכלל עד שימות אלא שמבטל מצות עשה בכל יום:

כבר ביארנו שהצרעת דוחה את העבודה שהרי טמא הוא ואין טמא עובד ואין אומרין יבא עשה של עבודה וידחה לאו של קציצת בהרת ויקוץ בהרתו שהרי מ"מ עדין מחוסר טבילה ומפני עבודת מחר אין דוחין אותה ושמא תאמר ובנגעים טהורים מיהא כגון בהק ופרחה בכלו שהם בכלל איסור קציצה שהרי אף קודם שיראה לכהן הוא בכלל לאו זה וכמו שאמרו בספרי אין לי אלא משנזקק לטומאה עד שלא נזקק לטומאה מנין ת"ל ככל אשר יורו ובזו מיהא יקוץ ויעבוד שהרי יטהרנו הכהן לכשיראהו אע"פ שעבר ר"ל שעבר את הנגע מ"מ אין עשה דוחה את לא תעשה אלא כל שבשעה שעוקר את הלאו מקיים את העשה כגון מילה בצרעת שבשעת קציצה עוקר את הלאו ועושה עקר המצוה ואע"פ שמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ המילה עקר המצוה וכן ציצית בכלאים שבשעת הלבישה נעקר הלאו ומתקיים העשה אבל עבודה הרי אין העבודה בשעת הקציצה ולדעת זה מי שאין לו מצה מן הישן בלילי ראשון של פסח אוכל מן החדש אע"פ שלא קרב העומר ומ"מ ראיתי לחכמי מפרשי המקראות שכתבו שאין עשה דוחה את לא תעשה אא"כ היתה כתובה בצדה ושמא תאמר אף לדעתנו כלאים בציצית מיהא למה הותר והרי אמרו כל מקום שנ' עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה ובזו הרי יכול לעשות טלית מצמר ותכלת שהוא מין צמר ואין כאן כלאים שאני ציצית שבהדיא הותרה בתורה מכח סמוכים הא כל שלא נאמר בה כן אינה דוחה אלא בשאי אפשר לקיים בדרך אחרת ושתהא המצוה מתקיימת בשעת העבירה וכל שהוא בדרך זה דוחה אף לאו ועשה שהרי צרעת יש בו לאו ועשה כמו שנאמ' בסוגיא זו ומ"מ יש מקומות שגלתה תורה שאינו דוחה לא תעשה ועשה אף במקום שהלאו והעשה באים כאחד שהרי שריפת נותר עשה ואעפ"כ אמרה תורה והנותר ממנו עד בקר ליתן בקר שני לשריפתו שאין שורפין קדשים ביום טוב וכן עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ויום טוב וכן דרשו שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויום טוב שהשבתון עשה ונמצא בהם עשה ולא תעשה: