מאירי על שבת ל״ה

כבר ידעת שכל כלי העשוי לנחת אינו מקבל טומאה הרי אמרו מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כל מיטלטל מלא וריקן מעתה כוורת הקש ר"ל העשויה מזנב השבולת וכוורת הקנים ובור ספינה אלכסנדרית והוא כלי גדול עשוי כמין בור ומכניסין אותו לתוך ספינה גדולה ליכנס שם מים מתוקים אף על פי שיש להם שוליים שנמצאו דומים בזו לכלי והיה לנו לומר מזו שהוא כלי אם היו מחזיקין מ' סאה בלח שהם כורים ר"ל ששים סאים ביבש בקצת כלים ר"ל בכל כלי שהוא מרובע ורחבו כפלים בגבהו שכל כגון זה הגודש הוא שליש המוחזק בתוכו טהור שמתוך גדלו אינו מיטלטל ויצא לו מתורת כלי וכן לענין שבת אסור לטלטלו שאין תורת כלי עליו:

העושה מלאכה בערב שבת בין השמשות חייב באשם תלוי עשה מלאכה בערב שבת ובמוצאי שבת בבין השמשות של כל אחד מהם הרי זה חייב חטאת ממה נפשך ודוקא כשהמשיך מלאכתו כל בין השמשות שאם לא כן יש לספקו במקצתו מן היום מקצתו מן הלילה ושמא מה שעשה בערב שבת יום היה ובמוצאי שבת לילה היה וכן הדין לאשם תלוי בבין השמשות אחד ונראה לגדולי הדורות שלפנינו שאפי' נודע לו בשבת חייב הואיל ובשני בין השמשות שוגג ואין זו ידיעה לחצי שיעור שאין זו ידיעה בחצי מלאכה שאע"פ שאינו חייב אלא ע"י מלאכת שניהם מ"מ חיובו במלאכת האחד הוא אלא שהא' מגלה על חבירו ואחר שכן לא הוצרכו גדולי הרבנים לכתוב ערב שבת ומוצאי שבת בהעלם אחד:

מי שעומד במקום שאינו יכול לעמוד על שיעור חכמים בענין הדלקת נר שבת צריך שידליק בעוד שהשמש נראה במקומות הגבוהים ואם הוא יום המעונן אם הוא בעיר יתבונן בתרנגולים כשהולכים לשכב ובמדבר בעורבים או ירגיש בעשב אחד הנקרא בלשון תלמוד ארנא שעליו נוטים לצד החמה לעולם שחרית למזרח חצי היום זקופה לערב שוחה למערב וכשיראנה שהיא סמוכה לשחיית כלה ידליק:

מעיין המיטלטל שנאמר עליו בכאן שהוא טהור מלקבל טומאה ושטובלין בתוכו שאינו נידון בכלי להיות מים הנובעים בתוכו כשאובים אין לנו בה עסק לענין הוראה שהרי אמרו עליה שזו היא בארה של מרים כלומר שאין לך מעיין המיטלטל בעולם אלא בארה של מרים ולענין הוראה תלמודית אין לנו עסק בה ומ"מ פשוט הוא שאם היה צינור יוצא מן המעיין ונכנס לכלי שאין טובלין בתוך הכלי אפי' בשעה שהצינור מקלח בתוכו והרי הן על תורת הדין שהזכרנו במניח כלים תחת הצינור או על הגג בפרק ראשון:

שש תקיעות היו תוקעים ערב שבת בין תקיעות ותרועות ראשונה להבטיל עם שבשדות והיו כלם נמנעים מלעדור ולחפור ומתחילים ובאים ואין הקרובים רשאים ליכנס עד שיהיו הרחוקים עמהם ויכנסו ביחד ועדיין חניות פתוחות ותריסין שעליהם המקח מונחים על פתחי החנויות שיוכלו הבאים ליקח תבלין ופירות הצריכים לשבת ומלאכה נעשית בכל העיר התחיל לתקוע בשנייה להבטיל עיר ממלאכה וחניות מלמכור ונסתלקו התריסין וננעלו החניות ועדיין התבשילין מונחים על גבי כירות ותוקע שלישית לחלוץ תפלין ולהדליק את הנר ושיסלק המסלק ויטמין המטמין שמנהגם היה בהטמנתם שלא על גבי כירה היתה אלא לאחר סלוקו מטמין וי"מ סלק לצורך הלילה ומטמין לצורך מחר ומ"מ אע"פ שמפרשים כן הטמנתם מ"מ לא על גבי כירה היתה כמו שכתבנו למעלה ואחר תקיעה זו שוהא במקומו בכדי לצלות דג קטן או להדביק פת בתנור שהרי עדיין יקרמו פניה קודם שחשיכה שממהרין היו התקיעות כדי להוסיף מחול על הקדש ואח"כ תוקע ומריע ותוקע ושובתין הכל ואין עושים אחריה כלום ושמא תאמר והרי שליח זה צריך להוליך שופרו בביתו שהתקיעה היתה בגובה העיר ובאמצעיתה ונמצא שעדיין אינו שובת אינו כן שא"כ נתת דבריך לשיעורין אלא מקום צנוע לו בראש גגו שתוקע לשם ששם מניח שופרו:

כל כלי שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו אף לצורך עצמו של כלי שלא יגנב או שלא ישבר וכל שמלאכתו לאיסור אסור לטלטלו לצורך עצמו של כלי ומותר לטלטלו לצורך גופו כגון שצריך לו לצרך תשמיש של היתר כגון רחיים לעלות עליהם למטה או קורנס לפצוע בו אגוזים או לצורך מקומו כגון לישב במקום שהכלי לשם מעתה השופר והחצוצרות מלאכתן לאיסור ואסור לטלטלן אא"כ לצורך גופן כגון בשופר לגמע בו מים לתינוק או לצורך מקומן ונמצאת אומר בסוגיא זו שהלכה אין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות שהרי בכאן לצורך עצמו של כלי הוא וכמו שאמרו מקום צנוע היה לו ששם מניחו ואע"פ שמניחו אחר תקיעה אי אפשר לצמצם ואע"פ שזו שאמרו לא את השופר ולא את החצוצרות העמידוה לדעת ר' נחמיה שאומר שאף כלי שמלאכתו להיתר אינו ניטל אלא לצורך תשמיש שהוא מיוחד לו ואין הלכה כמותו כמו שיתבאר אפשר שהסוגיא נאמרת לצורך מקומה ולצורך גופה וזו שמתיר בשופר ואוסר בחצוצרות ר' יהודה מצד שהוא ראוי לגופו כגון גמיעת מים שבשופר הא חצוצרות הואיל ואין לה תשמיש גופה אסור אף למקומה וזו שמתיר בשניהם ר' שמעון שאין לו מוקצה בשום כלי לצורך מקומו ולצורך גופו הראוי לאחד לאחד הראוי לשניהם לשניהם ור' נחמיה אוסר בשניהם שאין מתיר טלטול אלא בכלי שמלאכתו להיתר ולצורך תשמיש המיוחד לו ולענין זה הלכה כר' שמעון בשבת וכר' יהודה בי"ט ומותר בשניהם ומ"מ כל שאין גופו ראוי לשום תשמיש לא של היתר ולא של איסור אין מטלטלין אותו כלל כגון אבנים ומעות וכיוצא בהם:

ואע"פ שלענין פסק אין אנו צריכים לדברי ר' נחמיה לענין ביאור מיהא צריך לשאול למה שייחסנו לדעתו שאין כלי ניטל אף במלאכתו להיתר אלא לצרך תשמיש המיוחד לו ומצינו שאמרו לדעתו במסכתא זו שכל שמלאכתו להיתר ניטל מיהא לגופו ומקומו ולזה פרשו לדעתו שאין כלי שמלאכתו להיתר ניטל אלא לגופו ומקומו וא"כ כשמלאכתו לאיסור אף לגופו ומקומו אסור ועל זו אסר אף בשופר וכן אסר בהסקת כלים שמאחר שאין דרכם בהסקה נעשה כמוקצה למלאכה ובמקומו שבמסכתא זו יתרחבו הדברים בענינים אלו: