מאירי על שבת ז׳

קרפף הוא כל מקום שלא הוקף לדירה אלא לסבה אחרת אע"פ שיש בה מחיצות גבוהות עשרה כגון גנות ופרדסים ורחבה שאחורי הבתים שאינה נעשית לדירה וכל שהוא יתר מבית סאתים שהוא בחשבון מאה על חמשים אין מטלטלים בה אלא בארבע אמות ואם טלטל בכלו פטור הא בבית סאתים או פחות מטלטלים בכלו ולענין להוציא או להכניס מרה"ר לתוכן או מתוכן לרה"ר אפי' ביותר מבית סאתים חייב רה"י הוא דבר תורה ומ"מ להוציא או להכניס מרה"י לתוכו או מתוכו לרה"י אפי' בפחות מבית סאתים אסור אלא שהוא פטור אף ביתר מבית סאתים ואיסור זה אף בששניהם שלו והרבה דיורין נכללים בדין זה שהם רה"י גמור ולהחמיר עשאום ככרמלית מהם בכל ענין ומהם בקצת דיניהם ובמסכת עירובין יתברר הכל בע"ה:

קרפף זה יראה שלענין טומאה בימות החמה מיהא רה"ר היא שהרי תרצה רב אשי במוקפת מחיצות ולא הקשו לו א"כ בימות החמה היאך היא רה"ר לטמאה וא"כ יראה הטעם מפני שאין כאן סתירה שיאמר עליו ונסתרה וכו' שמשם למדו ספק טומאה של רה"י ומ"מ אפשר שאין הלכה כרב אשי:

עמודים שברחבה העשויים להיות התגרים תולים שם מיני פרקמטיאות ויש אצטבאות לפני העמודים שהתגרים יושבים שם וכן כל שהוא כיוצא בזה כל שבין העמודים רה"ר שהרי דריסת רבים מצויה שם אבל אותן אצטבאות ככרמלית כך פסקוה גדולי המחברים ומ"מ ראוי לתמוה היאך פסקו כרב יהודה במקום ר' יוחנן שהרי אף במקום רב שהיה רבו של רב יהודה אמרו רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ומתוך כך יש לפסוק שאף בין העמודים נידון ככרמלית וכ"ש אצטבא שלפניהם וכן כתבוה רוב פוסקים:

ממה שכתבנו בשיעור כרמלית למדת שלבנה שיש בה רוחב ד' על ד' וגבוהה שלשה והיא ברה"ר שהיא חולקת מקום לעצמה לידון ככרמלית מעתה אם היתה זקופה וזרק וטח בפניה חייב שההנחה במקום שאין ראוי להתעכב שם אלמלא שזרק דבר הניטוח אינה הנחה וכל שנזרקה בלמטה מעשרה הרי היא כהונחה ברה"ר וחייב משום אויר רה"ר ואם למעלה מעשרה פטור מטעם אויר מקום פטור אבל אם זרק על גבה פטור אבל אסור מדין כרמלית ואע"פ שעכשיו בזקיפתה נמצא רחבה גבהה וגבהה רחבה ונמצא שאינה רחבה ד' נעשה כשפודין של מתכת ואם לא היתה רחבה ארבעה הרי זה מקום פטור ומותר וכן כל שאינו גבוה ג' אינו כלום והרי הוא כרה"ר ואינו חולק רשות לעצמו אפי' היה דבר שבני אדם מונעין דריסתם ממנו אם מצד היזק כגון אסיפת קוצים וברקנים אם מצד כיעור כגון דברים הנמאסים הא כל שגבוה שלשה ורחב ארבעה והוא ברה"ר נעשה כרמלית לאסור טלטול מרה"ר לתוכו ואם הוא סמוך לכרמלית נושא ונותן ממנו לכרמלית:

ממה שכתבנו נתברר שהכרמלית יש בה מקולי רה"י ומקולי רה"ר מקולי רה"י שכמו שאין רה"י בפחות מארבעה רוחב כך כרמלית ומקולי רה"ר שכמו שרה"ר אינה תופסת באויר למעלה מעשרה וכל אויר שלמעלה מעשרה ברה"ר מקום פטור הוא כך בכרמלית ואין לך תופס אויר למעלה מי' אלא רה"י שתופסו עד לרקיע וזהו שאמרו כרמלית אינה פחותה מד' ותופסת עד י' ואי אתה יכול לפרש תופש י' שלא לקרות כרמלית אלא במחיצות עשרה שכל שהוא כן רה"י הוא וכן שמצינו כרמלית ברוחב ארבעה ובגובה שלשה עד פחות מי' בשמועת בית שאין תוכו י' כמו שיתבאר אלא לא נאמר תופסת י' אלא במקום עיקר כרמלית כגון אויר של בקעה או של ים או של קרפף יתר מבית סאתים שעד י' וי' בכלל שם כרמלית עליו ולמעלה מהם מקום פטור ודבר זה בקולט מן האויר או בזורק בדבר שאין בו הנחה גמורה כגון פני לבינה או פני הכותל שכל שלמעלה מי' מותר להוציאו משם לרה"י או לרה"ר כאויר מקום פטור של רה"ר שאמרו עליו הזורק למעלה מי' כזורק באויר למטה מעשרה כזורק בארץ והקשו והא לא נח ופרשוה בשטח פני הכותל בדבילה וכל למעלה מעשרה מקום פטור הוא ואי אתה יכול לפרש תפיסת י' בהנחה על דבר המסויים כגון שהיה שם עמוד וזרק על גביו שכל עמוד רחב ד' וגבוה י' או יותר רה"י הוא בכל מקום ואם כשאין בו ד' רוחב אף למטה מי' מקום פטור הוא ואם תחמיר בה מצד שתקועה בבקעה שהיא כרמלית נמצאת מחמיר בכרמלית יותר מברה"ר שהרי ברה"ר כל כיוצא בה מקום פטור הוא ולא נאמר תופסת י' אלא להקל וחכמי התוספות טורחים לפרשה במקום מסויים ואין צורך בכך:

בית שאין תוכו גבוה י' ועובי קירויו משלימו לעשרה גגו יש לו דין רה"י ומטלטל בכולו תוכו אויר שהוא רחב ארבעה ושאינו גבוה עשרה דינו ככרמלית ואין מטלטלים בו אלא בד' אמות וקצת מפרשים ראיתי שמפרשים שמועה זו בקרפף ר"ל בית יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה שהוא ככרמלית שלא לטלטל אלא בד' אמות שקרויו הוא רה"י ואין צורך בכך אלא מתוך שאין מצוי לבנות בית שאין תוכו עשרה לדירה פירשוה כן:

חקק בבית זה ד' על ד' עד שהשלים מקרקע החקק לקרוי עשרה מותר לטלטל בכלו שהרי יש כאן רה"י כשיעור החקק והשאר נעשה כטפל לחקק וכחורי רה"י שהן כרה"י ואע"פ שיש משפת חקק ולכותל יתר משלשה שאין כאן לבוד מ"מ הואיל ומחיצות שבה מונעות רגל רבים משם רה"י היא ויש מי שכתב בענין זה דוקא בשקירויו משלימו לעשרה שנראו מחיצות אלו מיהא לטלטל בכל הגג אבל אם אין קירויו משלימו לעשרה אין חקק מועיל אא"כ שפת החקק בפחות משלשה לכותל על הדרך שהתבאר בראשון של סוכה ולא יראה כן שהרי בזו אין הטעם אלא שעיקר הבית הוא מן החקק ושאר המקומות טפלים לו כדין חורי רה"י:

חורי רה"י הם חורים שבכותל הפונים בפנים וחורי רה"ר הם חורים שבכותל הפונים ברה"ר ואע"פ שכתבנו חורי רה"י כרה"י חורי רה"ר אינן כרה"ר והזורק ארבע אמות ברה"ר ונח בחור שבכותל הרי החור כמקום בפני עצמו ואם יש בו ד' על ד' בגובה עשרה הרי הן כרה"י ואם רחבים ארבעה וגבוהים שלשה ואין גבוהים עשרה הרי הן ככרמלית ואם אין רחבים ארבעה וגבוהים שלשה הרי הן מקום פטור ואפי' היה הכותל רחב הרבה שאין הלכה כדברי האומר חוקקים להשלים ואם אין גבוהים שלשה הרי הן כרה"ר ולמעלה מעשרה פטור וכן חורים שבכרמלית אינן ככרמלית כמו שיתבאר בערובין:

חורי הבית המפולשים לרה"י ולרה"ר דינם כחורי רה"י הואיל ומ"מ יש לבני הבית תשמיש בהם היא העיקר ולא סוף דבר חורים אלא כל פאות וזויות ודפין במשמע כלן כרה"י אלא שבדפין היוצאין יש קצת תנאים יתבארו במסכת עירובין בע"ה וחורי רה"י אין בהם שיעור אלא כמה שהן כרה"י הן ולא סוף דבר בכותל בית מקורה שיש לומר בו ביתא כמאן דמלי דמיא והרי הוא כשאר הבית אלא אף בכותל חצר שאינה מקורית והרי הוא כמקום ד' על ד' לחייב הזורק מרה"ר לתוכו ולא סוף דבר בכותל שעביו ארבעה שי"ל בו חוקקים להשלים ר"ל רואין כאלו נחקק כשיעורו לדעת האומר כן אלא אף בשאין עובי הכותל ארבעה על כל פנים כרה"י שהם בו הם נחשבים לגמרי ואם היו אותם חורים בין שתי חצרות הרי הוא כאויר ששתי רשויות שולטות בו ואסור לכל אחד מהם להשתמש בו אם לא עירבו כמו שיתבאר במקומו:

הזורק למעלה באויר רחוק ארבע אמות וחזרה לאחוריה ונחה בתוך ארבע אמות של מקום זריקה פטור והוא שהקשו בסוגיא זו בזורק באויר למטה מעשרה כזורק בארץ והא לא נח כלומר וכשנפלה חזרה לה לתוך ארבע אמות שבהכאת הכותל היא קופצת לאחוריה ופירשוה בדבילה והדביקה בזריקתו על פני הכותל:

כבר ביארנו שרה"י תופסת אוירה עד לרקיע מעתה מי שנעץ קנה ברה"י וזרק מרה"ר ונח על גביו חייב אפי' גבוה מאה אמה ויש כאן מקום עיון והרי קנה אין בראשו רחב ארבעה וכבר ביארנו שאין חיוב אלא בהנחה על מקום חשוב וכן בעקירה ואי אתה יכול לפרש שכיון לכך ומצד מחשבתו משויא ליה שהרי הוא אומר ונח כלומר שהוא נח שם מאליו עד שמכאן פירשו רבים שברה"י אין צרך להנחה על גבי מקום חשוב וכמו שאמרו בסוגיא זו לימא רב חסדא דאמר כר' דתניא זרק על גבי זיז ר' מחייב וחכמים פוטרים ותירצו אמר אביי ברה"י כ"ע לא פליגי כדרב חסדא כלומר שאין צורך להנחה על גבי מקום ארבעה אלא הכא באילן העומד וכו' וכמו שפירשנו למעלה אלמא כל ברה"י אין צרך למקום ד' ואפי' למעלה מי' וכשאין רחב ארבעה אינו מקום פטור אלא רה"י גמורה ויש להקשות והרי אף בפשט העני ידו לפנים הקשו והא בעינן עקירה והנחה על מקום ד' עד שהוצרכו לבא בה מטעם ידו של אדם וכו' ושמא תאמר שלא הקשו אלא מפשט בעה"ב ידו לחוץ היאך מביא עליה זו של ורק ונח על גבי זיז שפירושה ברה"י ועוד היאך אמרו שם תינח ברה"י מקורה אלמא אף מרה"י היו מקשים ובהכניס ידו לחצר חבירו וקלט מי גשמים הקשו ג"כ והא בעינן מקום ארבעה ועוד כמה שמועות מוכיחות שאף ברה"י אנו צריכים למקום ארבעה ומ"מ לגדולי הדור ראיתי שטורחים בפירושים מחודשים להעמיד הסוגיות על דעת זה ופוסקים שכל שברה"י אין צרך למקום ד' אלא שלדעתנו אין פירושי הסוגיות עולים להם כהוגן ומתוך כך אנו פוסקים שאף ברה"י אנו צריכים למקום ד' ונעיצת קנה יש לפרש בה בשזרק על פני הקנה כגון דבילה שמינה או טיט דרך טיחה וכבר ביארנו שכל שזורק במקום שאינו מסויים כגון פני לבינה ופני כותל דינו כאויר והרי זה כאויר של רה"י ואחר שאויר רה"י כרה"י דינו כזרק בקרקע החצר הא אם נחה על גבה פטור הואיל ואין כאן מקום ד' ומ"מ אין נראה לי כן שהרי אמרו בפי' ונח על גבה וכן שהרי אביי אמר בפירוש כל מרה"ר לרה"י כולי עלמא כרב חסדא ומ"מ בזו אפשר שאין הלכה כאביי וכן על גבה אפשר ששנאוהו לרגילות הלשון ופירושו על פניה אלא שכל אלו דחקים הם ואפשר שפירוש שמועה זו בבית מקורה ונידון כמלא וגוד אסיק מחיצת' הואיל ורה"י עולה עד לרקיע וכגון שנעץ הקנה דרך נקב שבגג או שמא י"ל על הדרך שכתבו קצת מפרשים בנוף ועיקר שבאילן שלא אמרו שדי נופו בתר עיקרו ברשות א' על הדרך שכתבנו למעלה מטעם שיהא בעיקר רוחב ד' אלא מצד שעקרי בארץ הרי הוא כארץ שיש בה מקום ד' ואף בזו ראשה אחר עיקרה התחוב בארץ הוא נגרר שיש בו רוחב ארבעה וכן הסכימו בה חכמי הדורות ואע"פ שבידו לא אמרו להיותה נגררת אחר גופו שיש בו רוחב ארבעה שתי תשובות בדבר שהיד אינה נגררת אחר הגוף אדרבא הגוף נגרר אחריה ועוד שלא אמרו לילך נוף אחר העיקר אלא בעיקר הקבוע ושאינו מתנועע כלל וכן עקר:

כשם שרה"י עולה עד לרקיע כך יורד ונוקב עד התהום וכן התבאר בהדיא בפרק בכל מערבין מה שאין כן ברה"ר שכל חריץ רחב ד' וגבוה עשרה אף ברה"ר רה"י היא ומ"מ גאוני הראשונים שבספרד כתבו שלא אמרו אויר רה"י עולה עד לרקיע אלא ברה"י גמורה במחיצות אבל עמוד לא ובפ' הזורק לא יראה כן ואף רוב מפרשים חולקים בזו: