מאירי על יבמות צ״ח

זה שביארנו שאין אבות לגוי לא מחשש שסתמן זונות הן ואין הולד נידון אחר הבעל אלא אפילו היו שני אחים תאומים שנתגיירו שאי אפשר לתאומים אלא מאב אחד וכדקיימא לן טפה אחת היא שנחלקת לשתים או שהיו בעל ואשתו חבושים בבית האסורין שהדבר ידוע שאביו של זה הוא אביו של זה כך הוא הדין כל שהוא מעובדי האלילים ואינו בגדר הדתות הרי הוא כבהמה שאין חוששין בו לזרע האב כלל:

כבר ביארנו בסמוך שלא אסרו אף באח מן האם אלא בשנשאת לו לאחר שנתגייר אבל אם נשאת לו כשהוא גוי מותר ואין גוזרין כשהוא גוי אטו כשהוא גר ומכל מקום דוקא שלא בא עליה משנתגייר הא כל שבא עליה משנתגייר בעידי יחוד אסור ודאי בחזקת אישות גמר ובעל:

כל תלמיד חכם המורה הלכה מחודשת אם קודם מעשה הצריך לו אמרה שומעין לו ואם על מעשה הצריך לו עכשו הוא אומרה אין שומעין לו אלא אם כן הדברים מוכיחין בה הרבה שכך הוא:

שמועה זו שאנו מזכירין עכשו ר"ל גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש מפרשים שדינין הנזכרים בה נאמרים גם כן להורתו ולידתו שלא בקדושה ר"ל שאף זה יש לו שאר אם ומפני שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה שהרי על כל פנים זו שאמרו יש לו שאר אם ואין לו שאר אב מטעם זה הוא ר"ל שלא יאמרו כו' שהרי בפרק ארבע מיתות הקשו ממנה לר' מאיר במה שאמר כל ערוה שבית דין ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה ואם הטעם משום דאתי לאיחלופי מה ראיה מזו לבני נח והלא אינה אלא מפני ישראל ואף במסכתא זו בפרק שני פירשנו כן ומעתה לא נאמרה כאן בלשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אלא למעט הורתו ולידתו בקדושה שזה ודאי מותר אף בשאר אם שישראל גמור הוא ואין חוששין לו לומר באנו מקדושה חמורה לקלה ויש מפרשים שדינין אלו אף בהורתו ולידתו בקדושה הן כלומר שאף זה יש לו שאר אם וזה שלא נאמרה בהורתו ולידתו בקדושה מפני שבזו היה צריך להפריש בין אותן קרובות שנתגיירו לאותן שנולדו אחר גירותן שבאותן שנולדו אחר גירותן אף בשאר האב אסורין מן התורה וכן לא נאמרה בהורתו ולידתו שלא בקדושה כדי ללמד שאף בלידתו בקדושה אין לו שאר אב ומכל מקום הוא הדין אף בהורתו ולידתו שלא בקדושה ואם כן כל גר הן הורתו ולידתו שלא בקדושה הן שתיהן בקדושה הן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין לו קורבא עם קרובות שבגיות שנתגיירו אחר כן ומותר בכלן ומדברי סופרים לאסור לו שאר אם ולא שאר אב:

וכיצד דנין בדבר זה נשא בגיותו אחותו מן האם ונתגיירה עמו יוציא והוא הדין שאם לידתו או הורתו ולידתו בקדושה לא ישא וכל שכן באמו שהרי יש כאן גזירת באנו מחמורה לקלה וכן בכל שלידתו בקדושה שמא יבא להתחלף ולישא אחותו הנולדת אחר שנתגיירו שהיא בכרת הואיל ולידת שניהם בקדושה אחותו מן האב ולא מן האם יקיים אחר שנשאן בגיותו ונתגיירו או אם לידתו בקדושה שנתגיירה היא ונשאה וכל שכן אחות אביו מן האב אבל אחות אביו מן האם ר"ל שאחות אביו של זה ואביו הם אחים מן האם יוציא ומשום דדמיא לאחותו מן האם אי נמי משום דלדידהו נמי אסירא וכמו שדרשו בפרק ארבע מיתות על כן יעזב איש את אביו אחות אביו ר"ל מן האם אחות אמו מן האם ר"ל שאמו של זה ואחותה אחיות מן האם יוציא אבל אחות אמו מן האב ר' מאיר אומר יוציא הואיל ויש בה צד אם ואע"פ שלא נאסרה להם גוזרין בה אטו אידך וחכמים אומרין יקיים שאינו דומה לאחותו מן האם והלכה כחכמים וגדולי הרבנים פירשו בכל אלו טעם אחר כמו שכתוב בפירושיהם ואין דבריהם נראין ואף הם עצמם פירשוה במסכת סנהדרין בדרך אחרת ומותר באשת אח אפילו אחיו מן האם אם נשאה כשהוא גוי אבל אם נשאת לו אחר שנתגייר אסורה ובאשת אחי האב אפילו נשאה משנתגייר שלא הוצרכנו להעמידה בנסבה כשהוא גוי אלא משום אשת אחיו אבל אשת אחי האב אף בנשאה משנתגייר מותרת שהרי רב ששת עצמו לא אסר למעלה באשת אח מן האם אלא משום דקרו ליה נמי בני פלוניתא אבל באשת אחי האב כל כרחין אחי האב קורין לו ושאר כל העריות מותרות לאיתויי אשת אב והוא הדין לאשת הבן אפילו נשאה משנתגייר ויש חולקין בזו לומר דוקא שנשאה בגיות נשא אשה ובתה בגיותו ונתגיירו עמו כונס אחת ומוציא אחת ואי זו שירצה כונס ואין אומרין לכנוס את הראשונה ויוציא את השניה שנשאת בעבירה הואיל ומן התורה שתיהן מותרות והוא הדין לישראל שנשא אשה ובתה גיורת ולמדת שאשה ובתה מותרות לבן נח שאין להם עריות של אישות כלל ומכל מקום אם היתה לידתן בקדושה חייב עליהן וכשם שגזרו באשה ובתה לכנוס אחת ולהוציא אחת כך בשתי אחיות מן האם וכן בכל קרובות שהיה להן בהן דין שאר בגיותן אבל אותם שאין להן בהן שאר בגיותן מותרות לו בגרותו ומתוך כך כל שלשה דורות שלו למטה כגון בתו ובת בנו ובת בתו וכן בת בנה של נקבה שאף היא אין לה שאר עם אם אביה מותרין בגרים וכן איסורי אישות שלמטה כגון כלתו ואף בתו שנתגיירה מותרת לו אבל אחותו מן האם או מן האב או מן האם ומן האם ואחות האם מן האם ואמו ואם אמו ואשה ובתה ובת בתה וחמותו ואם חמותו ושתי אחיות מן האם כלן אסורות לו וכל שהתירו בקיומן כגון אחותו מן האב ואחות אביו מן האב ואחות האם מן האב לכתחלה מיהא לא יכנוס ומכל מקום גדולי המחברים מתירים אחות האם מן האב לכתחלה וקצת חכמי הדורות נסכמים בה ואין נראה כן נשא גיורת ומתה מותר באמה ובבתה שלא גזרו בקורבתן אחר מיתה כלל וכבר ביארנו ענין שמועה זו במסכת סנהדרין פרק שביעי אלא שבכאן הרחבנו בה יותר:

כבר ביארנו למעלה בפרק האשה ובסנהדרין פרק הנשרפין בענין חמותו לאחר מיתת אשתו שיש אומרין שאין בה כרת אלא איסור לאו ואע"פ שיש בה חולקין כמו שכתבנו שם יש קצת ראיה לשיטה זו בסוגיא זו במה שאמרו מאן דשרי כר' עקיבא דאמר חמותו לאחר מיתת אשתו קליש ליה איסורא וגבי גר לא גזרו רבנן ואם תאמר שלא נתמעטה חמות לאחר מיתה אלא משריפה אבל בכרת מיהא איתה מאי קולשא איכא הכא כל שבאחוה נמי כרת היא וכן ראיה ממה שאמרו בסנהדרין איסורא בעלמא ומכל מקום אף לדעת זה איסור תורה יש בה וכמו שאמרו למעלה מאיסורא מי מיעטה כלומר שלא מיעטה הכתוב מאיסור ומדכתיב ארור שוכב עם חותנתו כמו שכתבנו שם והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו ולדעת זה קדושין תופשין בהן וכבר כתבנו לשיטתנו שלא נתמעטו מן הכרת וכן כתבוה גדולי המחברין ולדעת זה אין קדושין תופסין בהן ומתוך כך אני רואה לפרש בסוגיא זו קליש ליה איסורא כלומר שירד מחומרא לקולא ולא עמד על מדרגת איסורו ומתוך כך היה קל בעיניהם שלא לגזור בו לגבי גר וכן נראה מלשון גדולי הרבנים שכתבו קליש ליה איסורא שאף בישראל אינה בשריפה אלמא בכרת מיהא איתא:

אף בת אשתו ובת בתה ובת בנה יראה שדינם כחמותו ואם חמותו ואם חמיו שכל לאחר מיתת אשתו אינם בשריפה ולא בכרת לדעת ראשון ולדעתנו אינם אלא בכרת וכמו שכתבוה גדולי המחברים שהרי בתה ובת בתה ובת בנה מחמותו למדנוה כמו שהתבאר בסנהדרין פרק הנשרפין ודיו לבא מן הדין להיות כנדון ומכל מקום קצת גדולי הדורות כתבו באלו שהן בשריפה ממה שאמרו כאן נשא אשה ובתה מוציא אחת וכונס אחת ובחמות הוא אומר מותר בחמותו משום דלאחר מיתה קלשא איסורא ואלו בבתה נמי קלשא איסורא הוה ליה למיתני הכי באשה ובתה ועוד ראיה אצלם בפרק האשה רבה ממה שאמרו שם אי ר' עקיבא ליתני חמותו ולא אמרו ליתני בתה ובת בנה ואע"פ שיש לומר דהואיל וכולהו מחמותו נפקן נקט ליה חמותו מכל מקום אי הכי לא אישתמיט תלמודא שלא להזכירה ואם מפני שלמדנוה מחמותו לא למדנוה לכל הדברים אלא לאזהרה לומר מה להלן ענש והזהיר אף כאן ענש והזהיר ודוק מינה ואוקי באתרה וחמות שנתמעטה נתמעטה והוא הדין לאם חמותו ואם חמיו אבל בתה ובת בנה ובת בתה שלא נתמעטו באיסורן הן עומדות לשריפה גמורה וכמו שמצינו באזהרה וכרת שעשה הכתוב בתה ובת בתה ובת בנה לאחר מיתה כמחיים ומכל מקום עיקר הדברים כדעת ראשון שכל שבא מצד זיקת אשתו לא ידון בשריפה אלא בחיי אשתו אלא או בכרת או באיסור לאו מר כדאית ליה ומר כדאית ליה:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר חמש נשים שנתערבו ולדותיהן הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו ארבעה חולצין לאחת ואחד מיבם הוא ושלשה חולצין לאחת ואחד מיבם נמצאו ארבע חליצות ויבום לכל אחת ואחת אמר הר"ם פי' שרש זאת ההלכה כשיהיה לכל אחת מאלו הנשים ולד ידוע עוד הולידו חמש בנים אחרים ונתערבו ומתו המעורבין ונשארו החמשה הידועים הנה משפטו כמו שאספר וזה כי כאשר חלצו ארבעה לאחת מהו ישאנה החמשי והיא מותרת על אי זה ענין שיהיה אם היתה זאת אשת אחיו הנה עליו שייבם אותה ואם בעלה הנה כבר חלצה לה אח בעלה לפי שכבר חלצו לה כל מארבעה הנה כל אחת מהן יחלוץ לה ד' אחים ראשונים ואחר ישאנה החמשי אחר שלמות החליצה עוד יחזור אשר נשאה ויהיה מכלל הד' אשר יחלצו לשנית וייבם אותה האחד אשר חלצו לראשונה כן יחזרו חמש נשים אצל חמש אחים וזה אפשר שיהיה כל אחד מהאחין יקיים מצות יבום וזה מותר ואם חלצו כלן לכל אחת מהן הנה הן מותרות להנשא לזרים:

אמר המאירי חמש נשים שנתערבו ולדותיהן והגדילו אותן התערובות ונשאו נשים ומתו כו' ביאור הענין הוא שחמש נשים אלו אינן קרובות זו לזו וכן בניהן אינם קרובים זה לזה ויש לכל אחת מנשים אלו בן שהוא בנה ונמצאו חמש בנים ידועים להם ואחר כך הולידו כל אחת מבעלה בן שני ונמצאו חמשה ולדות ונתערבו אלו החמשה ולדות האחרונים עד שאינו ידוע אי זה בנה של זו ואי זה בנה של זו והגדילו אלו התערובות ונשאו נשים ומתו התערובות ונשיהם זקוקות לאותם הודאים שהרי כל אחד עם אחד מן הניכרים אח מן האב ואלו היו אלו ניכרים אי זה בנה של זו ואי זה בנה של זו היתה כל אחת מנשותיהן זקוקה לאחד מהן ועכשו שלא נכרו הרי כל אחת מהן זקוקה מספק לכל החמשה והדבר ידוע שאלו חלצו כלם לכל אחת מהן הותרו לשוק אלא משנתנו מכוונת לקיים בהן מצות יבום ומתוך כך הוא אומר שיהו ארבעה חולצין לאחת ואחר כך ישאנה החמשי ומותרת לו ממה נפשך שאלו נזדמן שתהא זו אשת אחיו הרי קיים מצות יבום וחליצת האחרים אינה כלום ואם לא נזדמן כך הרי מכל מקום מותרת לו שכבר חלצה ליבמה שהרי יבמה בכלל הארבעה שחלצו והותרה לשוק ואחר כך יהא זה שייבם ושלשה מן האחרים חולצים לשניה וישאנה החמשי וכן בכלן ונמצא לכל אחת מהן ארבע חליצות ויבום אחד וצריך שיהו הארבעה חולצין תחלה ואחר כך יהא החמישי כונס אבל יבומי ברישא והדר מיחלץ לא שמא אין אשת אחיו מזדמנת לו ונמצא פוגע ביבמה לשוק אלא כל אחד מיבם אחר חליצת הארבעה ואע"פ שאחד רשאי ליבם את כלן אחר חליצת הארבעה מכל מקום לכתחלה ראוי לעשות כן שמא תזדמן כל אחת בשלה ותתקיים מצות יבום:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ענין זה שביארנו במשנתנו הדבר ידוע שהוא נאמר בשכל אחד מכל התערובות עם אחד מן הודאים אח מן האב כגון שהולידה כל אחת מהן את הידוע ואת המעורב מבעל אחד הא אלו תאמר כל אחת מהן את הידוע מבעל אחד ואת המעורב מבעל אחר אין כאן חליצה כלל שהרי אין כאן תורת יבום וכל שכן שאין יכול אחד מהן לישא אחת מהן שמא תזדמן לו אשת אחיו מאמו שהיא בכרת היו מקצתם אחים מן האם ומקצתם אחים מן האב שיש למקצת הודאים בתערובות אלו מן האם ולא מן האב ואחים מן האב ולא מן האם ושאר הודאים אין להם בתערובות אלו אלא אחים מן האב על הדרך שהתבאר אותם שיש להם בתוכם אחים מן האם ואחים מן האב חולצים לכלן כדי לפטור אשת האח שמצד האב ולא מיבמין שמא תזדמן להם אשת האח מן האם שאינה בתורת יבום והיא אצלו בכרת ואותם שאין להם בתערובות אלו אלא אחיו מן האב מיבמין אחר חליצת כל האחרים על הדרך שהתבאר והמשל בזה כגון שנשא רחל וחנה וילדה לו רחל את יוסף גירשה ונשאת לבועז וילדה היא וחנה ושלש נשים אחרות במחבוא ונתערבו ונמצא שיש ליוסף בתערובות הללו אח מן האב והוא בנה של חנה ואח מן האם והוא בנו של בועז וכן אתה אומר אם היו מקצתם כהנים שהם אסורים בחלוצה ומקצתם שאינם כהנים כלומר מקצת הודאים כהנים ומקצתם שאינם כהנים וכלם אחים מן האב כל אחד בשלו כהנים חולצין לכלן ולא מיבמין שמא נזדמנה אחת ליבמה וחליצתה חליצה וחלוצה אסורה לכהן ושאינן כהנים מיבמין אחר כל החליצות היו מקצת הודאים כהנים ומקצתם יש מהם בתערובות אחים מן האם ואחים מן האב כלם חולצים ולא מיבמין על הדרך שהתבאר: