מדרש
בראשית רבה ל״ט
קריאה: המקור · עברית פשוטההמקור · עברית פשוטההמקור בלבדהמקור · עברית פשוטההמקור · עברית פשוטההמקור בלבדעברית פשוטה בלבדעברית פשוטה בלבדמתחיליםממשיכיםזה לצד זה
הקישו על כפתור כדי לפתוח.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וגו' (בראשית יב, א), רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (תהלים מה, יא): שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְרָאָה בִּירָה אַחַת דּוֹלֶקֶת, אָמַר תֹּאמַר שֶׁהַבִּירָה הַזּוֹ בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו בַּעַל הַבִּירָה, אָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הַבִּירָה. כָּךְ לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם אוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא מַנְהִיג, הֵצִיץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ אֲנִי הוּא בַּעַל הָעוֹלָם. (תהלים מה, יב): וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ. וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ, לְיַפּוֹתֵךְ בָּעוֹלָם, (תהלים מה, יב): וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ, הֱוֵי וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם.
הקטע פותח בפסוק ״ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך״. רבי יצחק פתח בפסוק ״שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך״. אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אברהם אבינו אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב״ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם. ״ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך״ — ליפותך בעולם. ״והשתחוי לו״ — הוי ויאמר ה׳ אל אברם.
הקטע פותח בפסוק ״ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך״. רבי יצחק פתח בפסוק ״שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך״. אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אברהם אבינו אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב״ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם. ״ויתאו המלך יפיך כי הוא אדניך״ — ליפותך בעולם. ״והשתחוי לו״ — הוי ויאמר ה׳ אל אברם.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א), רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים א, ג): לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה לְמָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ דוֹמֶה, לִצְלוֹחִית שֶׁל אַפּוֹפִּילְסִימוֹן מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנַּחַת בְּזָוִית, וְלֹא הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף, כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה מִטַּלְטֶלֶת הָיָה רֵיחוֹ נוֹדֵף. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ טַלְטֵל עַצְמְךָ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְשִׁמְךָ מִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם.
על הפסוק ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם״, פתח רבי ברכיה בפסוק משיר השירים: ״לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ״. אמר רבי ברכיה: למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסמון שמוקפת בצמיד פתיל ומונחת בזווית, ולא היה ריחו נודף. כיון שהייתה מטלטלת, היה ריחו נודף. כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם.
על הפסוק ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם״, פתח רבי ברכיה בפסוק משיר השירים: ״לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ״. אמר רבי ברכיה: למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסמון שמוקפת בצמיד פתיל ומונחת בזווית, ולא היה ריחו נודף. כיון שהייתה מטלטלת, היה ריחו נודף. כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום, ושמך מתגדל בעולם.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם (בראשית יב, א): רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים ח, ח): אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ וגו', אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה, זֶה אַבְרָהָם שֶׁאִיחָה אֶת כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּזֶה שֶׁהוּא מְאַחֶה אֶת הַקֶּרַע, קְטַנָּה, שֶׁעַד שֶׁהוּא קָטָן הָיָה מְסַגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ, לֹא הֱנִיקוּהוּ לֹא לְמִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. (שיר השירים ח, ח): מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵינוּ בַּיּוֹם שֶׁיְדֻבַּר בָּהּ, בַּיּוֹם שֶׁגָּזַר עָלָיו נִמְרוֹד לֵירֵד לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. (שיר השירים ח, ט): אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ, אִם מַעֲמִיד דְּבָרִים כְּחוֹמָה, יִבְנֶה עָלֶיהָ. (שיר השירים ח, ט): וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ, אִם דַּל הוּא בְּמִצְווֹת וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז, מַה הַצּוּרָה הַזּוֹ אֵינָה אֶלָּא לְשָׁעָה, כָּךְ אֵין אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו אֶלָּא לְשָׁעָה, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, (שיר השירים ח, י): אֲנִי חוֹמָה, מַעֲמִיד אֲנִי דְבָרַי, (שיר השירים ח, י): וְשָׁדַי כַּמִּגְדָלוֹת, זֶה חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. (שיר השירים ח, י): אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם, שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְשָׁלוֹם.
המדרש פותח בפסוק ״ויאמר ה׳ אל אברם״. רבי ברכיה פתח בפסוק משיר השירים: ״אחות לנו קטנה ושדים אין לה״. ״אחות לנו קטנה״ – זה אברהם, שאיחה את כל באי העולם. בר קפרא אמר: כמו מי שתופר קרע. ״קטנה״ – שעד שהיה קטן היה אוסף מצוות ומעשים טובים. ״ושדים אין לה״ – לא הניקו אותו למצוות ולמעשים טובים. ״מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה״ – ביום שנמרוד גזר עליו לרדת לתוך כבשן האש. ״אם חומה היא נבנה עליה״ – אם מעמיד הוא דברים כחומה, נבנה עליה. ״ואם דלת היא נצור עליה״ – אם דל הוא במצוות ובמעשים טובים, נצור עליה לוח ארז; מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה. אמר לפניו: ריבון העולם, ״אני חומה״ – מעמיד אני דברי. ״ושדי כמגדלות״ – זה חנניה מישאל ועזריה. ״אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום״ – שנכנס בשלום ויצא בשלום.
המדרש פותח בפסוק ״ויאמר ה׳ אל אברם״. רבי ברכיה פתח בפסוק משיר השירים: ״אחות לנו קטנה ושדים אין לה״. ״אחות לנו קטנה״ – זה אברהם, שאיחה את כל באי העולם. בר קפרא אמר: כמו מי שתופר קרע. ״קטנה״ – שעד שהיה קטן היה אוסף מצוות ומעשים טובים. ״ושדים אין לה״ – לא הניקו אותו למצוות ולמעשים טובים. ״מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה״ – ביום שנמרוד גזר עליו לרדת לתוך כבשן האש. ״אם חומה היא נבנה עליה״ – אם מעמיד הוא דברים כחומה, נבנה עליה. ״ואם דלת היא נצור עליה״ – אם דל הוא במצוות ובמעשים טובים, נצור עליה לוח ארז; מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה. אמר לפניו: ריבון העולם, ״אני חומה״ – מעמיד אני דברי. ״ושדי כמגדלות״ – זה חנניה מישאל ועזריה. ״אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום״ – שנכנס בשלום ויצא בשלום.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ. (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר, מֵעֲשָׂרָה דּוֹרוֹת שֶׁמִּנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד אֶלָּא עִמָּךְ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.
המדרש מתחיל בפסוק ״ויאמר ה׳ אל אברם לך לך״. אחר כך הוא מביא מקהלת: ״החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר״. המדרש מסביר: אלו עשרה דורות, מנח ועד אברהם. מכולם, אומר ה׳, לא דיברתי עם אחד אלא עמך. ואז חוזר על הפסוק: ״ויאמר ה׳ אל אברם לך לך״.
המדרש מתחיל בפסוק ״ויאמר ה׳ אל אברם לך לך״. אחר כך הוא מביא מקהלת: ״החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר״. המדרש מסביר: אלו עשרה דורות, מנח ועד אברהם. מכולם, אומר ה׳, לא דיברתי עם אחד אלא עמך. ואז חוזר על הפסוק: ״ויאמר ה׳ אל אברם לך לך״.
רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַח (ירמיה נא, ט): רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ. רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ. וְלֹא נִרְפָּתָה, בְּדוֹר הַמַּבּוּל. עִזְבוּהָ, בְּדוֹר הַפְלָגָה. וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ.
רבי עזריה פתח בפסוק: ״רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ״. הוא פירש: ״רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל״ – בדור אנוש. ״וְלֹא נִרְפָּתָה״ – בדור המבול. ״עִזְבוּהָ״ – בדור הפלגה. ״וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ״ – ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ״.
רבי עזריה פתח בפסוק: ״רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ״. הוא פירש: ״רִפִּאנוּ אֶת בָּבֶל״ – בדור אנוש. ״וְלֹא נִרְפָּתָה״ – בדור המבול. ״עִזְבוּהָ״ – בדור הפלגה. ״וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ״ – ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ״.
רַבִּי עֲזַרְיָה מִשֵּׁם רַבִּי אַחָא פָּתַח (תהלים מה, ח): אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ, רַבִּי עֲזַרְיָה פָּתַר קְרָיָה בְּאַבְרָהָם, בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד אַבְרָהָם אָבִינוּ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַסְּדוֹמִים, מַה כְּתִיב תַּמָּן (בראשית יח, כה): חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה וגו', אָמַר רַבִּי אַחָא נִשְׁבַּעְתָּ וְאָמַרְתָּ שֶׁאֵין אַתָּה מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וּמָה אַתָּה מַעֲרִים עַל הַשְּׁבוּעָה, אֶתְמְהָא, מַבּוּל שֶׁל מַיִם אֵין אַתָּה מֵבִיא, מַבּוּל אֵשׁ אַתָּה מֵבִיא, אִם כֵּן לֹא יָצָאתָ יְדֵי הַשְּׁבוּעָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי (בראשית יח, כה): הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט, אִם עוֹלָם אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין דִּין, וְאִם דִּין אַתָּה מְבַקֵּשׁ אֵין עוֹלָם, וּמָה אַתָּה תּוֹפֵשׂ חֶבֶל בִּתְרֵין רֵאשִׁין, אַתְּ בָּעֵי עָלְמָא וּבָעֵי דִינָא, סַב לָךְ חָדָא מִנַּיְיהוּ, וְאִם לֵית אַתְּ מְוַתֵּר צִבְחַר, לֵית עָלְמָא יָכוֹל קָאֵים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַבְרָהָם, אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע וגו' מֵחֲבֵרֶךָ, מַהוּ מֵחֲבֵרֶךָ, מִנֹּחַ וְעַד אֶצְלְךָ עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא עִמָּךְ.
רבי עזריה בשם רבי אחא פתח בפסוק מתהלים: ״אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע...״. רבי עזריה פירש את הפסוק על אברהם. כשעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתוב שם? ״חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע...״. אמר רבי אחא: אברהם אמר לה׳: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם. ומה אתה מערים על השבועה? מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא; אם כן לא יצאת ידי השבועה. אמר רבי לוי: ״הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט״. אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם. ומה אתה תופס חבל בשני ראשים? אתה רוצה עולם ואתה רוצה דין. קח לך אחד מהם. ואם אין אתה מוותר קצת, אין העולם יכול לעמוד. אמר לו הקב״ה לאברהם: ״אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע... מֵחֲבֵרֶךָ״. מהו ״מֵחֲבֵרֶךָ״? מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך.
רבי עזריה בשם רבי אחא פתח בפסוק מתהלים: ״אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע...״. רבי עזריה פירש את הפסוק על אברהם. כשעמד אברהם אבינו לבקש רחמים על הסדומים, מה כתוב שם? ״חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע...״. אמר רבי אחא: אברהם אמר לה׳: נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם. ומה אתה מערים על השבועה? מבול של מים אין אתה מביא, מבול אש אתה מביא; אם כן לא יצאת ידי השבועה. אמר רבי לוי: ״הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט״. אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם. ומה אתה תופס חבל בשני ראשים? אתה רוצה עולם ואתה רוצה דין. קח לך אחד מהם. ואם אין אתה מוותר קצת, אין העולם יכול לעמוד. אמר לו הקב״ה לאברהם: ״אָהַבְתָּ צֶדֶק וַתִּשְׂנָא רֶשַׁע... מֵחֲבֵרֶךָ״. מהו ״מֵחֲבֵרֶךָ״? מנח ועד אצלך עשרה דורות, ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך.
וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ (בראשית יב, א), מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית יא, לב): וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק אִם לְעִנְיַן הַחֶשְׁבּוֹן וְעַד עַכְשָׁו מִתְבַּקֵּשׁ לוֹ עוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, אֶלָּא בַּתְּחִלָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ הָרְשָׁעִים קְרוּיִים מֵתִים בְּחַיֵּיהֶן, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ מְפַחֵד וְאוֹמֵר אֵצֵא וְיִהְיוּ מְחַלְּלִין בִּי שֵׁם שָׁמַיִם, וְאוֹמְרִים הִנִּיחַ אָבִיו וְהָלַךְ לוֹ לְעֵת זִקְנָתוֹ. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ אֲנִי פּוֹטֶרְךָ מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְאֵין אֲנִי פּוֹטֵר לְאַחֵר מִכִּבּוּד אָב וָאֵם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲנִי מַקְדִּים מִיתָתוֹ לִיצִיאָתְךָ, בַּתְּחִלָּה וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם.
המדרש פותח בפסוק ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ״, ושואל מה כתוב למעלה ממנו: ״וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן״. רבי יצחק אומר: אילו היה העניין לפי חשבון השנים, לתרח היו עוד שישים וחמש שנים. אלא בתחילה דורשים: הרשעים קרויים מתים בחייהם. מפני שאברהם אבינו פחד ואמר: אצא, ויחללו בי את שם שמים, ויאמרו שהניח את אביו והלך לעת זקנתו. אמר לו הקב״ה: לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם, אבל לאחר איני פוטר מכיבוד אב ואם. ולא עוד, אלא שאני מקדים את מותו ליציאתך: תחילה ״וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן״, ואחר כך ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם״.
המדרש פותח בפסוק ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ״, ושואל מה כתוב למעלה ממנו: ״וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן״. רבי יצחק אומר: אילו היה העניין לפי חשבון השנים, לתרח היו עוד שישים וחמש שנים. אלא בתחילה דורשים: הרשעים קרויים מתים בחייהם. מפני שאברהם אבינו פחד ואמר: אצא, ויחללו בי את שם שמים, ויאמרו שהניח את אביו והלך לעת זקנתו. אמר לו הקב״ה: לך אני פוטרך מכיבוד אב ואם, אבל לאחר איני פוטר מכיבוד אב ואם. ולא עוד, אלא שאני מקדים את מותו ליציאתך: תחילה ״וַיָּמָת תֶּרַח בְּחָרָן״, ואחר כך ״וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם״.
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֶךְ לְךָ, שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד מֵאֲרַם נַהֲרַיִם, וְאֶחָד מֵאֲרַם נָחוֹר. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: לֶךְ לְךָ, שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד מֵאֲרַם נַהֲרַיִם וּמֵאֲרַם נָחוֹר, וְאֶחָד שֶׁהִפְרִיחוֹ מִבֵּין הַבְּתָרִים וֶהֱבִיאוֹ לְחָרָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קי, ג): עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, עִמְּךָ הָיִיתִי בְּעֵת שֶׁנָּדַבְתָּ לִשְׁמִי לֵירֵד לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּעֵת שֶׁכָּנַסְתָּ אַתָּה לִי כָּל הַחֲיָלוֹת וְהָאֻכְלוּסִים. (תהלים קי, ג): בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ, מֵהַדָּרוֹ שֶׁל עוֹלָם הִקְדַּשְׁתִּי. (תהלים קי, ג): מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, מֵרַחֲמוֹ שֶׁל עוֹלָם שִׁחַרְתִּיךָ לִי. (תהלים קי, ג): לְךָ טַל יַלְדוּתֶיךָ, לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי עָוֹן שֶׁהָיִיתִי עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְךָ טַל יַלְדוּתֶךָ מַה טַּל זֶה פּוֹרֵחַ, אַף עֲוֹנוֹתֶיךָ פּוֹרְחִים, מַה הַטַּל הַזֶּה סִימָן בְּרָכָה לָעוֹלָם, אַף אַתָּה סִימָן בְּרָכָה לָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נה, ז): וָאֹמַר מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה, לָמָּה כַּיּוֹנָה, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן אָמַר לְפִי שֶׁכָּל הָעוֹפוֹת בְּשָׁעָה שֶׁהֵם יְגֵעִים, הֵן נָחִין עַל גַּבֵּי סֶלַע אוֹ עַל גַּבֵּי אִילָן, אֲבָל הַיּוֹנָה הַזּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא פּוֹרַחַת וִיגֵעָה קוֹפֶצֶת בְּאֶחָד מֵאֲגַפֶּיהָ וּפוֹרַחַת בְּאֶחָד מֵאֲגַפֶּיהָ. (תהלים נה, ח): הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד, נִדְנוּד, טִלְטוּל אַחַר טִלְטוּל. (תהלים נה, ח): אָלִין בַּמִּדְבָּר סֶלָה, מֻטָּב לָלוּן בַּמִּדְבָּרוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא לָלוּן בְּפַלְטֵרִיּוֹת שֶׁל חוּצָה לָאָרֶץ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁלֹא גָּהַץ אַבְרָהָם וְשָׂמַח עַל דִּבּוּר הַמָּקוֹם, וְלָמָּה לֹא יָצָא, שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻרְשָׁה. אֲבָל מִשֶּׁהֻרְשָׁה, (בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְהַלֵּךְ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר, רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים, אָמַר הַלְּוַאי לֹא יְהֵא לִי חֵלֶק בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמָהּ שֶׁל צוֹר, רָאָה אוֹתָן עֲסוּקִין בְּנִכּוּשׁ בִּשְׁעַת הַנִּכּוּשׁ, בְּעִדּוּר בִּשְׁעַת הָעִדּוּר, אָמַר הַלְּוַאי יְהֵא חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית יב, ז): לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.
רבי יהודה ורבי נחמיה לימדו. רבי יהודה אומר: 'לך לך' נאמר פעמיים — קריאה אחת מארם נהריים ואחת מארם נחור. רבי נחמיה אומר: נאמר פעמיים — אחת מארם נהריים וארם נחור, ואחת כשהפריח אותו מבין הבתרים והביאו לחרן. הדא הוא דכתיב: 'עמך נדבות ביום חילך' (תהלים קי, ג) — עמך הייתי כשנדבת לשמי לרדת לכבשן האש. 'ביום חילך' — כשכנסת לי כל החיילות והאוכלוסים. 'בהדרי קודש' — מהדרו של עולם הקדשתיך. 'מרחם משחר' — מרחמו של עולם שחרתיך לי. 'לך טל ילדותיך' — לפי שאברהם אבינו היה מפחד ואומר: שמא יש בי עוון שעבדתי עבודה זרה כל השנים הללו. אמר לו הקב״ה: 'לך טל ילדותיך' — מה הטל הזה פורח, אף עוונותיך פורחים; מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם. הדא הוא דכתיב: 'ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה' (תהלים נה, ז). למה כיונה? רבי עזריה בשם רבי יודן אמר: לפי שכל העופות כשהן יגעים נחים על גב סלע או על גב אילן, אבל היונה הזו כשהיא פורחת ויגעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה. 'הנה ארחיק נדוד' (תהלים נה, ח) — נדנוד אחר נדנוד, טלטול אחר טלטול. 'אלין במדבר סלה' — מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ. ואם תאמר שלא גהץ אברהם ושמח על דבר המקום, ולמה לא יצא? שעדיין לא הורשה. אבל משעה שהורשה: 'וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳ וילך אתו לוט' (בראשית יב, ד). אמר רבי לוי: בשעה שאברהם היה מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיוון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב״ה: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' (בראשית יב, ז).
רבי יהודה ורבי נחמיה לימדו. רבי יהודה אומר: 'לך לך' נאמר פעמיים — קריאה אחת מארם נהריים ואחת מארם נחור. רבי נחמיה אומר: נאמר פעמיים — אחת מארם נהריים וארם נחור, ואחת כשהפריח אותו מבין הבתרים והביאו לחרן. הדא הוא דכתיב: 'עמך נדבות ביום חילך' (תהלים קי, ג) — עמך הייתי כשנדבת לשמי לרדת לכבשן האש. 'ביום חילך' — כשכנסת לי כל החיילות והאוכלוסים. 'בהדרי קודש' — מהדרו של עולם הקדשתיך. 'מרחם משחר' — מרחמו של עולם שחרתיך לי. 'לך טל ילדותיך' — לפי שאברהם אבינו היה מפחד ואומר: שמא יש בי עוון שעבדתי עבודה זרה כל השנים הללו. אמר לו הקב״ה: 'לך טל ילדותיך' — מה הטל הזה פורח, אף עוונותיך פורחים; מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם. הדא הוא דכתיב: 'ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה' (תהלים נה, ז). למה כיונה? רבי עזריה בשם רבי יודן אמר: לפי שכל העופות כשהן יגעים נחים על גב סלע או על גב אילן, אבל היונה הזו כשהיא פורחת ויגעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה. 'הנה ארחיק נדוד' (תהלים נה, ח) — נדנוד אחר נדנוד, טלטול אחר טלטול. 'אלין במדבר סלה' — מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ. ואם תאמר שלא גהץ אברהם ושמח על דבר המקום, ולמה לא יצא? שעדיין לא הורשה. אבל משעה שהורשה: 'וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳ וילך אתו לוט' (בראשית יב, ד). אמר רבי לוי: בשעה שאברהם היה מהלך בארם נהריים ובארם נחור, ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלוואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיוון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב״ה: 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' (בראשית יב, ז).
אָמַר רַבִּי לֵוִי שְׁתֵּי פְּעָמִים כְּתִיב לֶךְ לְךָ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵי זוֹ חֲבִיבָה אִם הַשְּׁנִיָּה אִם הָרִאשׁוֹנָה, מִמַּה דִּכְתִיב (בראשית כב, ב): אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיָּה, הֱוֵי הַשְּׁנִיָּה חֲבִיבָה מִן הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, מֵאַרְפַּכִּי שֶׁלָּךְ. וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, זוֹ שְׁכוּנָתֶךָ. וּמִבֵּית אָבִיךָ, זוֹ בֵּית אָבִיךָ. אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה, הוּא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (בראשית כב, ב): וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ, אָמַר לוֹ זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ. אָמַר לוֹ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אָמַר לוֹ וְאִית תְּחוּמִין בְּמֵעַיָא. אָמַר לוֹ אֶת יִצְחָק, וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ, כְּדֵי לְחַבְּבוֹ בְּעֵינָיו וְלִתֵּן לוֹ שָׂכָר עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר, דְּאָמַר רַב הוּנָא מִשֵּׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, מַשְׁהֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַתְלֶא עֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, וְאַחַר כָּךְ הוּא מְגַלֶּה לָהֶם טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר. כָּךְ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ. (יונה ג, ב): וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אֲנִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. (יחזקאל ג, כב): קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ.
אמר רבי לוי: פעמיים כתוב ״לך לך״, ואין אנו יודעים איזו חביבה, השנייה או הראשונה. ממה שכתוב ״אל ארץ המוריה״, הרי השנייה חביבה מן הראשונה. אמר רבי יוחנן: ״לך לך מארצך״ – מארפכי שלך; ״ממולדתך״ – זו שכונתך; ״מבית אביך״ – זו בית אביך. ״אל הארץ אשר אראך״ – ולמה לא גילה לו? כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. זו דעתו של רבי יוחנן, שאמר רבי יוחנן: ״קח נא את בנך את יחידך״. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: ״אשר אהבת״. אמר לו: וכי יש תחומין במעיים? אמר לו: ״את יצחק״. ולמה לא גילה לו? כדי לחבבו בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. כדאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: משהה הקב״ה ותולה עיניהם של צדיקים, ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר. כך ״אל הארץ אשר אראך״; ״על אחד ההרים אשר אומר אליך״; ״וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך״; ״קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך״.
אמר רבי לוי: פעמיים כתוב ״לך לך״, ואין אנו יודעים איזו חביבה, השנייה או הראשונה. ממה שכתוב ״אל ארץ המוריה״, הרי השנייה חביבה מן הראשונה. אמר רבי יוחנן: ״לך לך מארצך״ – מארפכי שלך; ״ממולדתך״ – זו שכונתך; ״מבית אביך״ – זו בית אביך. ״אל הארץ אשר אראך״ – ולמה לא גילה לו? כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. זו דעתו של רבי יוחנן, שאמר רבי יוחנן: ״קח נא את בנך את יחידך״. אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: ״אשר אהבת״. אמר לו: וכי יש תחומין במעיים? אמר לו: ״את יצחק״. ולמה לא גילה לו? כדי לחבבו בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. כדאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: משהה הקב״ה ותולה עיניהם של צדיקים, ואחר כך הוא מגלה להם טעמו של דבר. כך ״אל הארץ אשר אראך״; ״על אחד ההרים אשר אומר אליך״; ״וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך״; ״קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך״.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה מַרְגָּלִית מֵעַל רֹאשׁוֹ, עָמַד הַמֶּלֶךְ וְהֶעֱמִיד פַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ שָׁם וְעָשָׂה צִבּוּרִים וְהֵבִיא מִכְבָּרוֹת וְכָבַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְלֹא מָצָא, הַשֵּׁנִי וְלֹא מָצָא, וּבַשְּׁלִישִׁית מְצָאָהּ, אָמְרוּ מָצָא הַמֶּלֶךְ מַרְגָּלִית שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס שֵׁם, אַרְפַּכְשַׁד, שֶׁלַח, עֵבֶר, פֶּלֶג, רְעוּ, שְׂרוּג, נָחוֹר, תֶּרַח, אֶלָּא בִּשְׁבִילָךְ, (נחמיה ט, ח): וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד, מַה צֹּרֶךְ הָיָה לִי לְיַחֵס פֶּרֶץ, חֶצְרוֹן, רָם, עַמִּינָדָב, נַחְשׁוֹן, שַׂלְמוֹן, בֹּעַז, עוֹבֵד, יִשַּׁי, דָּוִד, לֹא בִּשְׁבִילָךְ, (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו.
רבי ברכיה אמר בשם רבי נחמיה: משל. מלך היה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך והעמיד את פמלייתו שם. עשה ערימות, הביא מכברות, וכבר את הראשונה ולא מצא, את השנייה ולא מצא, ובשלישית מצאה. אמרו: מצא המלך את המרגלית שלו. כך אמר הקב״ה: מה צורך היה לי ליחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח? אלא בשבילך, שנאמר: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״. כך אמר הקב״ה לדוד: מה צורך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי, דוד? לא בשבילך, שנאמר: ״מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו״.
רבי ברכיה אמר בשם רבי נחמיה: משל. מלך היה עובר ממקום למקום, ונפלה מרגלית מעל ראשו. עמד המלך והעמיד את פמלייתו שם. עשה ערימות, הביא מכברות, וכבר את הראשונה ולא מצא, את השנייה ולא מצא, ובשלישית מצאה. אמרו: מצא המלך את המרגלית שלו. כך אמר הקב״ה: מה צורך היה לי ליחס שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח? אלא בשבילך, שנאמר: ״ומצאת את לבבו נאמן לפניך״. כך אמר הקב״ה לדוד: מה צורך היה לי ליחס פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בעז, עובד, ישי, דוד? לא בשבילך, שנאמר: ״מצאתי דוד עבדי, בשמן קדשי משחתיו״.
וְאֶעֶשֶׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (בראשית יב, ב), אָמַר לוֹ וּמִנֹחַ לֹא הֶעֱמַדְתָּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת, אָמַר לוֹ אוֹתָהּ אֻמָּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (דברים ד, ז): כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל, אֲנִי מַעֲמִיד מִמָּךְ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְאֶעֶשְׂךָ, מִשֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתְךָ בְּרִיָּה חֲדָשָׁה אַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. רַבִּי לֵוִי בַּר חִוְיָת וְרַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמְרוּ, שְׁלשָׁה גְּדֻלּוֹת וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִיב כָּאן, בִּשְּׂרוֹ שֶׁהֵן שְׁלשָׁה אָבוֹת וְאַרְבַּע אִמָּהוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא לְפִי שֶׁהַדֶּרֶךְ מַגְרֶמֶת לִשְׁלשָׁה דְבָרִים, מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וּמְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם. מְמַעֶטֶת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָדוֹל. מְמַעֶטֶת אֶת הַיְצִיאָה, וַאֲבָרֶכְךָ. מְמַעֶטֶת אֶת הַשֵּׁם, וַאֲגַדְלָה שְׁמֶךָ. וּלְפוּם דְּאָמְרִין אִינְשֵׁי מִבַּיִת לְבַיִת, חֲלוּק, מֵאֲתַר לַאֲתַר, נָפֶשׁ. בְּרַם אַתְּ לֹא נֶפֶשׁ אַתְּ חָסֵר וְלֹא מָמוֹן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר, שֶׁיָּצָא מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם. אַרְבָּעָה הֵם שֶׁיָּצָא לָהֶם מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, אַבְרָהָם, וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַהוּ מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ, זָקֵן וּזְקֵנָה מִכָּאן בָּחוּר וּבְתוּלָה מִכָּאן. יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ו, כז): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, מַהוּ, שׁוֹר מִכָּאן וּרְאֵם מִכָּאן, עַל שֵׁם (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. דָּוִד (דברי הימים א יד, יז): וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין בָּעוֹלָם, וּמָה הָיָה מוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ מַקֵּל וְתַרְמִיל מִכָּאן וּמִגְדָּל מִכָּאן, עַל שֵׁם (שיר השירים ד, ד): כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ. מָרְדְּכַי (אסתר ט, ד): כִּי גָּדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְדִינוֹת, יָצָא לוֹ מוֹנִיטִין, וּמַה מּוֹנִיטִין שֶׁלּוֹ שַׂק וָאֵפֶר מִכָּאן וַעֲטֶרֶת זָהָב מִכָּאן. אָמַר רַבִּי יוּדָן קוֹבֵעַ אֲנִי לְךָ בְּרָכָה בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אֲבָל אֵין אַתְּ יוֹדֵעַ אִם שֶׁלִּי קוֹדֶמֶת אִם שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת, אָמַר רַבִּי אֲחוּיָה בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא שֶׁלְּךָ קוֹדֶמֶת לְשֶׁלִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר מָגֵן אַבְרָהָם אַחַר כָּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַבֶּט נָא שָׁמַיִם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא (בראשית טו, ה): הַשָּׁמַיְמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּהֵ"א בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הֲרֵינִי מוֹסִיף הֵ"א עַל שִׁמְךָ וְאַתְּ פָּרֶה וְרָבֶה. וְאָמַר רַבִּי יוּדָן וְהָיוּ אוֹתוֹתֶיךָ מִנְיַן אֲבָרֶכְכָה, מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה. אָמַר רַבִּי לֵוִי לֹא שָׁם אָדָם פָּרָה מֵאַבְרָהָם עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, וְלֹא שָׁמָהּ לוֹ עַד שֶׁנִּתְבָּרֵךְ מֵאַבְרָהָם, כֵּיצַד אַבְרָהָם הָיָה מִתְפַּלֵּל עַל עֲקָרוֹת וְהֵם נִפְקָדוֹת, וְעַל הַחוֹלִים וְהֵם מַרְוִיחִים. רַב הוּנָא אָמַר לֹא סוֹף דָּבָר אַבְרָהָם הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחוֹלֶה, אֶלָּא הַחוֹלֶה רוֹאֶה אוֹתוֹ וּמַרְוִיחַ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֲפִלּוּ סְפִינוֹת שֶׁהָיוּ מְפָרְשׁוֹת בַּיָּם הַגָּדוֹל הָיוּ נִצּוֹלוֹת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. וְלֹא שֶׁל יַיִן נֶסֶךְ הָיוּ, אֶתְמְהָא, אֶלָּא חָלָא מֵזִיל חַמְרָא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּיִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָצוּי יַיִן שֶׁל יִשְׂרָאֵל נִמְכַּר בְּזוֹל. אָמַר רַבִּי יִצְחָק אַף לְאִיּוֹב עָשָׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, י): מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ, לֹא נָטַל אָדָם פְרוּטָה מֵאִיּוֹב וְנִצְטָרֵךְ לִטֹּל מִמֶּנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. וֶהְיֵה בְּרָכָה, קְרִי בֵיהּ בְּרֵכָה, מַה בְּרֵכָה זוֹ מְטַהֶרֶת אֶת הַטְּמֵאִים, אַף אַתְּ מְקָרֵב רְחוֹקִים וּמְטַהֲרָם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּבָר כָּתוּב וַאֲבָרֶכְכָה, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וֶהְיֵה בְּרָכָה, אֶלָּא אָמַר לוֹ עַד כָּאן הָיִיתִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת עוֹלָמִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ הֲרֵי הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת לָךְ, לְמַאן דְּחָזֵי לְךָ לִמְבָרְכָא בָּרֵיךְ.
המדרש פותח בפסוק ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ (בראשית יב, ב). אברהם אומר לה׳: והרי כבר העמדת שבעים אומות מנח? ה׳ אומר לו: האומה שעליה כתוב ״כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל״ (דברים ד, ז) — אותה אני מעמיד ממך. רבי ברכיה אומר: לא כתוב כאן ״אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ״ אלא ״וְאֶעֶשְׂךָ״ — משעה שאני עושה אותך בריאה חדשה, אתה פרה ורבה. רבי לוי בר חוית ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אומרים: שלוש גדולות וארבע ברכות כתובות כאן. הוא הודיע לו שיהיו שלושה אבות וארבע אמהות. רבי חייא אומר: הדרך ממעטת שלושה דברים — פריה ורביה, הוצאה, ושם. ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ — פריה ורביה; ״וַאֲבָרֶכְךָ״ — הוצאה; ״וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ״ — שם. אנשים אומרים: מבית לבית — חלוק; ממקום למקום — נפש. אבל אתה לא תחסר לא נפש ולא ממון. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אומר: שיצא מטבע שלו בעולם. ארבעה הם שיצא להם מטבע בעולם: אברהם — ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ — יצא לו מטבע. ומה היה מטבעו? זקן וזקנה מכאן, בחור ובתולה מכאן. יהושע — ״וַיְהִי ה׳ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ״ (יהושע ו, כז) — יצא לו מטבע. ומה היה? שור מכאן וראם מכאן, על שם ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״ (דברים לג, יז). דוד — ״וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת״ (דברי הימים א יד, יז) — יצא לו מטבע. ומה היה מטבעו? מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן, על שם ״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ״ (שיר השירים ד, ד). מרדכי — ״כִּי גָדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת״ (אסתר ט, ד) — יצא לו מטבע. ומה מטבעו? שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן. רבי יודן אומר: קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין אתה יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת. רבי אחויה בשם רבי זעירא אומר: שלך קודמת לשלי, כשהאדם אומר ״מגן אברהם״ ואחר כך ״מחיה המתים״. רבי אבהו אומר: ״הַבֶּט נָא שָׁמַיִם״ — אין כתוב כאן אלא ״הַשָּׁמַיְמָה״ (בראשית טו, ה). הקב״ה אמר: בה״א בראתי את העולם; הריני מוסיף ה״א על שמך, ואתה פרה ורבה. רבי יודן אומר: אותיותיך יהיו במניין ״וַאֲבָרֶכְכָה״ — מאתיים ארבעים ושמונה. רבי לוי אומר: לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם. כיצד? אברהם היה מתפלל על עקרות והן נפקדות, ועל החולים והן מרויחים. רב הונא אומר: לא סוף דבר שאברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח. רבי חנינא אומר: אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם. ולא של יין נסך היו? תמיהה. אלא חלא מזיל חמרא — בכל מקום שיין של עובדי כוכבים מצוי, יין של ישראל נמכר בזול. רבי יצחק אומר: אף לאיוב עשה כן, שנאמר ״מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ״ (איוב א, י). לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שנייה. ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״ — קרי ביה ״בְּרֵכָה״: מה ברכה זו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים. רבי ברכיה אומר: כבר כתוב ״וַאֲבָרֶכְכָה״; מה תלמוד לומר ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״? אלא אמר לו: עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי; מכאן ואילך הברכות מסורות לך. למאן דחזי לך למברכא — בריך.
המדרש פותח בפסוק ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ (בראשית יב, ב). אברהם אומר לה׳: והרי כבר העמדת שבעים אומות מנח? ה׳ אומר לו: האומה שעליה כתוב ״כִּי מִי גּוֹי גָּדוֹל״ (דברים ד, ז) — אותה אני מעמיד ממך. רבי ברכיה אומר: לא כתוב כאן ״אֶתֶּנְךָ וַאֲשִׂימְךָ״ אלא ״וְאֶעֶשְׂךָ״ — משעה שאני עושה אותך בריאה חדשה, אתה פרה ורבה. רבי לוי בר חוית ורבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא אומרים: שלוש גדולות וארבע ברכות כתובות כאן. הוא הודיע לו שיהיו שלושה אבות וארבע אמהות. רבי חייא אומר: הדרך ממעטת שלושה דברים — פריה ורביה, הוצאה, ושם. ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ — פריה ורביה; ״וַאֲבָרֶכְךָ״ — הוצאה; ״וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ״ — שם. אנשים אומרים: מבית לבית — חלוק; ממקום למקום — נפש. אבל אתה לא תחסר לא נפש ולא ממון. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אומר: שיצא מטבע שלו בעולם. ארבעה הם שיצא להם מטבע בעולם: אברהם — ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל״ — יצא לו מטבע. ומה היה מטבעו? זקן וזקנה מכאן, בחור ובתולה מכאן. יהושע — ״וַיְהִי ה׳ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ״ (יהושע ו, כז) — יצא לו מטבע. ומה היה? שור מכאן וראם מכאן, על שם ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״ (דברים לג, יז). דוד — ״וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת״ (דברי הימים א יד, יז) — יצא לו מטבע. ומה היה מטבעו? מקל ותרמיל מכאן ומגדל מכאן, על שם ״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ״ (שיר השירים ד, ד). מרדכי — ״כִּי גָדוֹל מָרְדְּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת״ (אסתר ט, ד) — יצא לו מטבע. ומה מטבעו? שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן. רבי יודן אומר: קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין אתה יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת. רבי אחויה בשם רבי זעירא אומר: שלך קודמת לשלי, כשהאדם אומר ״מגן אברהם״ ואחר כך ״מחיה המתים״. רבי אבהו אומר: ״הַבֶּט נָא שָׁמַיִם״ — אין כתוב כאן אלא ״הַשָּׁמַיְמָה״ (בראשית טו, ה). הקב״ה אמר: בה״א בראתי את העולם; הריני מוסיף ה״א על שמך, ואתה פרה ורבה. רבי יודן אומר: אותיותיך יהיו במניין ״וַאֲבָרֶכְכָה״ — מאתיים ארבעים ושמונה. רבי לוי אומר: לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם. כיצד? אברהם היה מתפלל על עקרות והן נפקדות, ועל החולים והן מרויחים. רב הונא אומר: לא סוף דבר שאברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח. רבי חנינא אומר: אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם. ולא של יין נסך היו? תמיהה. אלא חלא מזיל חמרא — בכל מקום שיין של עובדי כוכבים מצוי, יין של ישראל נמכר בזול. רבי יצחק אומר: אף לאיוב עשה כן, שנאמר ״מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ״ (איוב א, י). לא נטל אדם פרוטה מאיוב ונצטרך ליטול ממנו פעם שנייה. ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״ — קרי ביה ״בְּרֵכָה״: מה ברכה זו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים. רבי ברכיה אומר: כבר כתוב ״וַאֲבָרֶכְכָה״; מה תלמוד לומר ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״? אלא אמר לו: עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי; מכאן ואילך הברכות מסורות לך. למאן דחזי לך למברכא — בריך.
וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה הֶחְמִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ, בִּכְבוֹדוֹ כְּתִיב (שמואל א ב, ל): כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלוּ, עַל יְדֵי אֲחֵרִים, וּבִכְבוֹדוֹ שֶׁל צַדִּיק כְּתִיב וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, אֲנָא. תַּנְיָא אֵלּוּ בְּרָכוֹת שֶׁאָדָם שׁוֹחֶה בָּהֶם, בְּאָבוֹת תְּחִלָּה וָסוֹף, מוֹדִים תְּחִלָּה וָסוֹף, וְהַשּׁוֹחֶה עַל כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה מְלַמְּדִין אוֹתוֹ שֶׁלֹא לָשׁוּחַ. רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, כֹּהֵן גָּדוֹל תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה, וְהַמֶּלֶךְ בִּתְחִלַּת כָּל בְּרָכָה וְסוֹף כָּל בְּרָכָה שׁוֹחֶה. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, הַמֶּלֶךְ מִשֶּׁהָיָה כּוֹרֵעַ לֹא הָיָה נִזְקָף עַד שֶׁהָיָה גּוֹמֵר כָּל תְּפִלָּתוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, נד): וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל ה' אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח ה' מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. וְאֵיזוֹ כְּרִיעָה וְאֵיזוֹ בְּרִיכָה, רַבִּי חִיָּא רַבָּה הֶרְאָה כְּרִיעָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְנִתְרַפֵּא. וּבַר סִיסִי הֶרְאָה בְּרִיכָה לִפְנֵי רַבִּי וְנִפְסַח וְלֹא נִתְרַפֵּא. וְנִבְרְכוּ בְךָ, הַגְּשָׁמִים בִּזְכוּתְךָ, הַטְּלָלִים בִּזְכוּתְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ב, כב): וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדְּכָי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וגו'. זֶה מָהוּל וְזֶה עָרֵל, וְחָס עָלָיו, אֶתְמְהָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר (תהלים קיט, ק): מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן כִּי פִקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי, אָמַר, יַעֲקֹב בֵּרַךְ אֶת פַּרְעֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז, ז): וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה, יוֹסֵף גִּלָּה לוֹ, דָּנִיֵּאל גִּלָּה לִנְבוּכַדְנֶצַר, אַף אֲנִי כֵן וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ, אִין תֵּימַר דְּלֶהֱוֵי עַתִּירִין, הֲרֵי עַתִּירִין אִנּוּן מִינָן, אֶלָּא לִשְׁאֵלָה, כְּשֶׁהֵן נִכְנָסִים לְצָרָה הֵם נִשְׁאָלִים לָנוּ וְאָנוּ מְגַלִּין לָהֶם.
״וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ״ — רבי ירמיה אומר: החמיר הקב״ה בכבודו של הצדיק יותר מכבודו. בכבודו כתוב: ״כי מכבדי אכבד ובזי יקלו״ — על ידי אחרים. ובכבודו של הצדיק כתוב: ״ואברכה מברכיך ומקללך אאור״ — אנא. תניא: אלו הברכות שאדם שוחה בהן — אבות תחילה וסוף, מודים תחילה וסוף. והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אומר: כהן גדול תחילת כל ברכה שוחה, והמלך בתחילת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אומר: המלך משעה שהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפילתו. הדא הוא דכתיב: ״ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה׳ את כל התפילה והתחינה הזאת קם מלפני מזבח ה׳ מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמים״. ואיזו כריעה ואיזו בריכה? רבי חייא רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא. ובר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא. ״ונברכו בך״ — הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך. הדא הוא דכתיב: ״ויוודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה״. זה מהול וזה ערל, וחס עליו — אתמהא. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: ״מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי״. אמר: יעקב ברך את פרעה, שנאמר: ״ויברך יעקב את פרעה״. יוסף גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר. אף אני כן: ״ויגד לאסתר המלכה״. ורבי נחמיה אמר: אמר הקב״ה לאברהם אבינו: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך״. אין תימר דלהוי עתירין, הרי עתירין אינון מינן, אלא לשאלה: כשהן נכנסים לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם.
״וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ״ — רבי ירמיה אומר: החמיר הקב״ה בכבודו של הצדיק יותר מכבודו. בכבודו כתוב: ״כי מכבדי אכבד ובזי יקלו״ — על ידי אחרים. ובכבודו של הצדיק כתוב: ״ואברכה מברכיך ומקללך אאור״ — אנא. תניא: אלו הברכות שאדם שוחה בהן — אבות תחילה וסוף, מודים תחילה וסוף. והשוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשוח. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי אומר: כהן גדול תחילת כל ברכה שוחה, והמלך בתחילת כל ברכה וסוף כל ברכה שוחה. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי אומר: המלך משעה שהיה כורע לא היה נזקף עד שהיה גומר כל תפילתו. הדא הוא דכתיב: ״ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה׳ את כל התפילה והתחינה הזאת קם מלפני מזבח ה׳ מכרוע על ברכיו וכפיו פרושות השמים״. ואיזו כריעה ואיזו בריכה? רבי חייא רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא. ובר סיסי הראה בריכה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא. ״ונברכו בך״ — הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך. הדא הוא דכתיב: ״ויוודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה״. זה מהול וזה ערל, וחס עליו — אתמהא. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר: ״מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי״. אמר: יעקב ברך את פרעה, שנאמר: ״ויברך יעקב את פרעה״. יוסף גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר. אף אני כן: ״ויגד לאסתר המלכה״. ורבי נחמיה אמר: אמר הקב״ה לאברהם אבינו: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך״. אין תימר דלהוי עתירין, הרי עתירין אינון מינן, אלא לשאלה: כשהן נכנסים לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלין להם.
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וגו' (בראשית יב, ד), וְלוֹט טָפֵל לוֹ. (בראשית יב, ד): וְאַבְרָם בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ב, ז): וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר, רַב אָמַר בַּת אַרְבָּעִים הָיְתָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר בַּת שְׁמוֹנִים שָׁנָה, רַבָּנָן אַמְרֵי בַּת שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבָּנָן דְּתַמָּן אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אַתָּה יָצָאתָ מִבֵּית אָבִיךָ בֶּן שִׁבְעִים וַחֲמִשָׁה שָׁנִים, חַיֶּיךָ אַף גּוֹאֵל שֶׁאֲנִי מַעֲמִיד מִמְּךָ יִהְיֶה בֶּן שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה שָׁנִים כְּמִנְיַן הֲדַסָּה.
המדרש פותח בפסוק ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה׳״, ואומר שלוט היה טפל לו. אחר כך הוא מצטט ״וְאַבְרָם בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים״ ומחבר זאת לפסוק ״וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר״. רב אמר שהייתה בת ארבעים; שמואל אמר בת שמונים; החכמים אומרים בת שבעים וחמישה. רבי ברכיה אמר בשם החכמים ששם: הקב״ה אמר לאברהם, ״יצאת מבית אביך בן שבעים וחמישה; חייך, הגואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמישה שנים, כמניין הדסה״.
המדרש פותח בפסוק ״וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה׳״, ואומר שלוט היה טפל לו. אחר כך הוא מצטט ״וְאַבְרָם בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים״ ומחבר זאת לפסוק ״וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר״. רב אמר שהייתה בת ארבעים; שמואל אמר בת שמונים; החכמים אומרים בת שבעים וחמישה. רבי ברכיה אמר בשם החכמים ששם: הקב״ה אמר לאברהם, ״יצאת מבית אביך בן שבעים וחמישה; חייך, הגואל שאני מעמיד ממך יהיה בן שבעים וחמישה שנים, כמניין הדסה״.
וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (בראשית יב, ה), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר זִמְרָא אִם מִתְכַּנְסִין כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם לִבְרֹא אֲפִלּוּ יַתּוּשׁ אֶחָד אֵינָן יְכוֹלִין לִזְרֹק בּוֹ נְשָׁמָה, וְאַתְּ אָמַר וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁגִּיְּרוּ, וְאִם כֵּן שֶׁגִּיְּרוּ לָמָּה אֲשֶׁר עָשׂוּ, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וּמְגַיְּרוֹ כְּאִלּוּ בְּרָאוֹ. וְיֹאמַר אֲשֶׁר עָשָׂה, לָמָּה נֶאֱמַר אֲשֶׁר עָשׂוּ, אָמַר רַב הוּנָא אַבְרָהָם הָיָה מְגַיֵּר אֶת הָאֲנָשִׁים וְשָׂרָה מְגַיֶּרֶת אֶת הַנָּשִׁים.
על הפסוק ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״: אמר רבי אלעזר בר זימרה — אם כל באי העולם מתכנסים לברוא אפילו יתוש אחד, אינם יכולים לתת בו נשמה, ואתה אומר ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ״? אלא אלו הגרים שגיירו. ואם כן שגיירו, למה נאמר ״אֲשֶׁר עָשׂוּ״? ללמדך שכל מי שמקרב את העובד כוכבים ומגיירו, כאילו בראו. ויאמר ״אֲשֶׁר עָשָׂה״ — למה נאמר ״אֲשֶׁר עָשׂוּ״? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים.
על הפסוק ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן״: אמר רבי אלעזר בר זימרה — אם כל באי העולם מתכנסים לברוא אפילו יתוש אחד, אינם יכולים לתת בו נשמה, ואתה אומר ״וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ״? אלא אלו הגרים שגיירו. ואם כן שגיירו, למה נאמר ״אֲשֶׁר עָשׂוּ״? ללמדך שכל מי שמקרב את העובד כוכבים ומגיירו, כאילו בראו. ויאמר ״אֲשֶׁר עָשָׂה״ — למה נאמר ״אֲשֶׁר עָשׂוּ״? אמר רב הונא: אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים.
וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ וגו' (בראשית יב, ו), עַד עַכְשָׁיו נִתְבַּקֵּשׁ לָהֶם זְכוּת בָּאָרֶץ. (בראשית יב, ז): וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ וגו', לֹא בָּנָה מִזְבֵּחַ אֶלָּא עַל בְּשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (בראשית יב, ח): וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה נִקְרֵאת בֵּית אֵל, וְעַכְשָׁו הִיא נִקְרֵאת בֵּית אָוֶן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא זָכָה לְהִקָּרְאוֹת בֵּית הֶעָמָד הֲרֵי הִיא נִקְרֵאת בֵּית הֶעָמָל. תַּמָּן קָרְיִין לְפוֹעָלָא טָבָא עֲמִידָא, וּלְהַרְהוֹן שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם עֲמִילָה. (בראשית יב, ח): וַיֵּט אָהֳלֹה, אָהֳלָה כְּתִיב, מְלַמֵּד שֶׁנָּטַע אֹהֶל שָׂרָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נָטַע אָהֳלוֹ.
על ״ויעבור אברם בארץ״ (בראשית יב, ו): עד עכשיו עדיין היה להם זכות בארץ. על ״וירא ה׳ אל אברם ויאמר לזרעך״ (יב, ז): לא בנה מזבח אלא על בשורת ארץ ישראל. על ״ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל״ (יב, ח): לשעבר היתה נקראת בית אל, ועכשיו היא נקראת בית און. אמר רבי אלעזר: לא זכתה להיקרא בית העמד, אלא בית העמל. שם קוראים למעשה טוב ״עמידא״, ולסיר של מי רגליים ״עמילה״. ״ויט אהלה״ – ״אהלה״ כתיב: מלמד שנטע אהל שרה תחילה, ואחר כך נטע אהלו.
על ״ויעבור אברם בארץ״ (בראשית יב, ו): עד עכשיו עדיין היה להם זכות בארץ. על ״וירא ה׳ אל אברם ויאמר לזרעך״ (יב, ז): לא בנה מזבח אלא על בשורת ארץ ישראל. על ״ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל״ (יב, ח): לשעבר היתה נקראת בית אל, ועכשיו היא נקראת בית און. אמר רבי אלעזר: לא זכתה להיקרא בית העמד, אלא בית העמל. שם קוראים למעשה טוב ״עמידא״, ולסיר של מי רגליים ״עמילה״. ״ויט אהלה״ – ״אהלה״ כתיב: מלמד שנטע אהל שרה תחילה, ואחר כך נטע אהלו.
וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' (בראשית יב, ח), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלשָׁה מִזְבְּחוֹת בָּנָה, אֶחָד לִבְשׂוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶחָד לְקִנְיָנָהּ, וְאֶחָד שֶׁלֹא יִפְּלוּ בָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע ז, ו): וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ הִתְחִילוּ מַזְכִּירִים זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, כְּלוּם בָּנָה אַבְרָהָם מִזְבֵּחַ בָּעַי אֶלָּא שֶׁלֹא יִפְּלוּ בָנָיו בָּעָי. (בראשית יב, ח): וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה', מְלַמֵּד שֶׁהִקְרִיא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּפִי כָּל בְּרִיָה. דָּבָר אַחֵר, וַיִּקְרָא, הִתְחִיל מְגַיֵּר גֵּרִים וּלְהַכְנִיסָם תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. (בראשית יב, ט): וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה, מְחַקֶּה וְהוֹלֵךְ וּמְכַוֵּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.