קהלת רבה ג׳:י״ב

יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו, וְגַם כָּל הָאָדָם שֶׁיֹּאכַל וְשָׁתָה וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר רַבִּי נַחְמָן בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רַבִּי מְנַחֲמָא וְאַמְרֵי לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי מְיָאשָׁה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק, כָּל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּמְּגִלָּה הַזֹּאת, בְּתוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמַר רַבִּי יוֹנָה בִּנְיַן אָב שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח, טו): וְהוּא יִלְוֶנּוּ בַעֲמָלוֹ, בְּעוֹלָמוֹ, בָּעוֹלָם הַזֶּה יְמֵי חַיָּיו לַקֶּבֶר, וְכִי יֵשׁ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה בַּקֶּבֶר שֶׁמְּלַוִּין אֶת הָאָדָם לְקִבְרוֹ, אֶלָּא אֵלּוּ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעוֹשֶׂה הָאָדָם.