שיר השירים רבה ב׳:י״א

כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר, אֵלּוּ אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁנִּגְזְרוּ עַל אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם. הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ, אֵלּוּ מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא הוּא הַגֶּשֶׁם וְלֹא הוּא הַסְּתָו. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא עִקַּר טַרְחוּתָא מִטְרָא הוּא, כָּךְ עִקַּר שִׁעְבּוּדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים הָיוּ מִשָּׁעָה שֶׁנּוֹלְדָה מִרְיָם [פרושה, שלכך נקרא שמה מרים, על שום שנאמר (שמות א, יד): וימררו את חייהם, כי מרים לשון מרור הוא].