שיר השירים רבה ח׳:ב׳

אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ, אֶנְהָגְךָ מֵהָעֶלְיוֹנִים לַתַּחְתּוֹנִים. אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי, זֶה סִינַי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, לָמָּה קוֹרְאִין לְסִינַי בֵּית אִמִּי, שֶׁמִּשָּׁם נַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל כְּתִינוֹק בֶּן יוֹמוֹ. תְּלַמְּדֵנִי, מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים. אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, אֵלּוּ מִשְׁנָיוֹת גְּדוֹלוֹת, כְּגוֹן מִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא רַבָּה, וּמִשְׁנָתוֹ שֶׁל רַבִּי הוֹשַׁעְיָא וְשֶׁל בַּר קַפָּרָא וּמִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא. מֵעֲסִיס רִמֹּנִי, אֵלּוּ הַהַגָּדוֹת שֶׁטַּעֲמָן כְּרִמּוֹן. דָּבָר אַחֵר, אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, זֶה הַתַּלְמוּד שֶׁמְפֻטָּם בְּמִשְׁנָיוֹת כְּרֶקַח. מֵעֲסִיס רִמֹּנִי, אֵלּוּ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כח, לד): פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן.