מדרש תנחומא (בובר), הוספה לקרח א׳

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו' (במדבר טז א). ילמדנו רבינו מהו להציל כתבי הקדש בשבת, כך שנו רבותינו, כל כתבי קודש מצילין ותן מפני הדליק בשבת, בין שקורין בהן, ובין שאין קורין בהן, אבל ספרי מינין, אני קורט אזכרותיהן ושורף את השאר, א"ל ר' טרפון אקפח את בני שאם יפלו ספרי מינין לתוך ידי, שאני שורפן עם אזכרותיהן, ואם יהא אחד רודף אחרי, שאני בורח לבית עובדי ע"ז, ואיני בורח לבית המינין, שעובדי ע"ז אינן מכירין את הקב"ה וכופרין בו,[והללו מכירין וכופרין בו], ועליהם אמר דוד הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט וגו' (תהלים קלט כא), מי גרם לקרח לאבד מן העולם, אינו אלא שפירש למינות, וחלק על משה ועל אהרן, מנין ממה שקראו בענין ויקח קרח וגו'.