מדרש תנחומא (בובר), הוספה לשלח י״א

ד"א עד מתי לעדה הרעה הזאת וגו'. אמר הקב"ה כביכול אדם קונה לו עבד שיהא העד נוטל את הפנס ומאיר את קונו, ואני לא עשיתי כן, אלא אתם עבדי, שנאמר כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם (ויקרא כה נה), ואני הייתי נוטל את הפנס ומאיר להם, שנאמר וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם (שמות יג כא).