מדרש תנחומא (בובר), הוספה לשלח ב׳

[ד"אג עד אנה ינאצוני העם הזה]. אמר להם הקב"ה אני אמרתי שאין אתם חוטאים, אלא שתהיו חיים וקיימים כמותי, כשם שאני חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם (תהלים פב ו), כמלאכי השרת שאינם טועמים מיתה, ובקשתם אחר הגדולה הזאת למות, אכן כאדם תמותון (שם שם ז), כאדם הראשון, שצויתי אותו מצוה אחת שיעשה אותה, ויהיה חי וקים לעולם, שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו (בראשית ג כב), וכן ויברא אלהים את האדם בצלמו (שם א כז), שיהיה חי וקים כמותו, והוא חבל מעשיו, וביטל גזירתו, ואכל מן האילן, ואמרתי לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם ג יט), ואף אתם אני אמרתי אלהים אתם, וחבלתם מעשיכם כאדם, אכן כאדם תמותון, ומי גרם להם כך, ותפרעו כל עצתי, נאצו כל תוכחתי, לכך נאמר עד אנה ינאצוני העם הזה וגו'.