מדרש תנחומא (בובר), בלק כ׳:א׳-ג׳

מי מנה עפר יעקב (שם שם י). מי יוכל למנות מצות הן עושין כעפר, לא תחרוש בשור ובחמור (דברים כב י), לא תזרע כרמך (שם שם ט), ואסף איש טהור את אפר הפרה (במדבר יט ט), שלש שנים יהיה לכם ערלים (ויקרא יט כג), ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן (במדבר ה יז).

ומספר את רובע ישראל (שם כג י), הרביעיות שלהן, מי יוכל למנות אוכלוסין שיצאו מתוכן מאותן שהן חוטפות ומחבבות את המצות, שנאמר ותאמר לה המעט קחתך את אישי (בראשית ל טו), הנה אמתי בלהה בא אליה (שם שם ג), ותרא לאה כי עמדה מלדת (שם שם ט), ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה וגו' (שם טז ג).

תמות נפשי מות ישרים (במדבר שם). משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך, התחיל המלך צופה, כיון שהרגיש כך, התחיל משליך את הסכין, ומשפשפף בה, וממלא את האבוס לפניה, התחל לומר תצא נפשי שבאתי [לשומטה, והרי זיניתה, כך אמר בלעם תצא נפשי שבאתי] לקלל ואני אברך, הרי תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו.