מדרש תנחומא (בובר), בראשית כ״ז

[זה ספר תולדות אדם וגו', ויחי אדם וגו', ויולד בדמותו כצלמו]. מכאן אמרו הבא על הרוחות אין לו עליו כלום ואינו זנות, אע"פ שהוציא שכבת זרע, כמקרה לילה דמיא, ומה שכתוב לא תנאף (שמות כ יג), עם בני אדם ועם בהמה, ולא תנאף (שמות כ יג), עם בני אדם ועם בהמה, ולא תנאף ביד וברגל, אבל הרוחות אין זו זנות. ועוד מעשה בחסיד אחד שנזדמנה לו שידה בדמות אשה, ופיתה אותו ונזדווגה לו, ויום הכפורים היה ואח"כ נצטער אותו חסיד עד מאד, עד שנזדמן לו אליהו זכור לטוב, א"ל מפני מה אתה מיצר, הגיד לו כל אותו המעשה שאירע לו, א"ל פטור אתה שידה היתה, ואילו היה חייב, [לא היה] אליהו זכור לטוב נראה לו ומדבר עמו ופוטר אותו, [אלא] מכאן אתה למד שאינו זנות ופטור הוא.