מדרש תנחומא (בובר), חקת מ׳

קח את אהרן [וגו'] והפשט את אהרן (במדבר כ כה כו). אמר הקב"ה למשה הרי אתה מנחמו, שאתה מוריש כתרו לבנו, מה שאין אתה מוריש לבניך.

ויפשט משה את אהרן את בגדיו וילבש אותם את אלעזר בנו (שם שם כח), והלא אם יצא הכהן גדול בבגדי כהונה חוץ להר הבית סופג את הארבעים, שהיו צמר ופשתים, אלא להודיעך שבלשון שקרבו לכהונה, ואמר לו קח את אהרן (ויקרא ח ב), בו בלשון אמר לו לעלות בהר.

ויעש [משה] כאשר צוה ה' (במדבר שם כז), ללמדך שאע"פ שאמר לו גזירה קשה על אחיו, לא עיכב.