מדרש תנחומא (בובר), חקת נ״ד:א׳-ו׳

על כן יאמרו המושלים (שם שם כז). זה בלעם ואביו, ששכרן סיחון לקלל את מואב, והם אמרו תבנה ותכונן עיר סיחון (שם).

כי אש יצאה מחשבון [וגו'] אכלה ער מואב (שם שם כח). שקיללו את מואב שימסרו בידו.

אוי לך מואב וגו', ונירם אבד חשבון וגו', וישב ישראל (בכל ערי) [באר] האמורי (שם שם כט ל לא), נשתיירה יעזר.

וישלח משה לרגל [את] יעזר (במדבר כא לב), אותם מרגלים זריזים היו, אמרו בטוחים אנו בתפלתו של משה, והאמינו בהקב"ה, ועשו כך והרגו את האמורי אשר בה.

ויפנו ויעל (שם שם לג), יש אומרים מלחמת סיחון באלול, ועשו את הרגל בתשרי, ואחר הרגל מלחמת עוג, [כמד"א] ופנית בבקר (דברים טז ז), וכתיב ויפנו ויעלו, גזירה שוה, מה להלן אחר הרגל, אף כאן ויפנו ויעלו אחר הרגל.

ויצא עוג מלך הבשן וגו' (במדבר שם). שכינסן הקב"ה למוסרם בידם.