מדרש תנחומא (בובר), כי תצא ט״ו:א׳-ב׳

כל הנחשלים אחריך. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנין, ר' יהודה אומר מי שהיה נצוח היה ניצול, ור' נחמיה אומר כל מי שהיה הענן פולטו, היה ניצול, ורבנן אמרין שבטו של דן שפלטו הענן, שהיו כולם עובדי ע"ז.

[ד"א כל הנחשלים אחריך. רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר, אמרו אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא רבון עלינו נעבדנו, ואם לאו לא נעבדנו, ור' נחמיה אמר, אמרו אם מספיק הוא לנו מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין המדינה חסרה כלום נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו, ורבנין אמרין אמרו אם מסיחין אנו בלבבינו והוא יודע מה אנו מסיחין נעבדנו, ואם לאו נמרוד בו, ר' ברכיה [בשם ר' לוי] אמר בלבם היו מסיחין, והקב"ה נותן להם שאלתם, ומה טעם וינסו אל בלבבם וגו' (תהלים עח יח), ראה מה כתיב תמן, ויאכלו וישבעו מאד (שם שם כט)].