מדרש תנחומא (בובר), קרח כ״א

[סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה] (שם טז כו). שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים,

הפושט ידו על חבירו להכותו, אע"פ שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב יג), הכית לא נאמר אלא למה תכה.
והלוה ואינו משלם, שנאמר לוה רשע ולא ישלם (תהלים לז כא).
[ומי שיש לו עזות פנים ואינו מתבייש מגדול הימנו, שנאמר העז איש רשע בפניו (משלי כא כט)].
ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא מעל אהלי [האנשים] הרשעים (במדבר טז כו),

ושניהם היו בדתן ואבירם, עזות פנים, ומחלוקת, מחלוקת באותיותיה נדרשות, מ' מכה, ח' חרם, ל' ליקוי, ק קללה, ת' תועבה. ויש אומרים תכלית, כלייה מביא לעולם.