מדרש תנחומא (בובר), לך לך כ״ה

ויאמר אליו אני אל שדי (בראשית יז א) דיה הערלה, עד עכשיו היתה הערלה נוהגת, אבל המילה היתה נצפנת, דיו לעולם שאני אלהיו.

ד"א אני אל שדי, אמר ר' אבהו כיון שברא הקב"ה את עולמו, ברא את השמים ואת הארץ, ואמר להם שיהיו נמתחים והולכים, שנאמר וימתחם כאהל לשבת (ישעיה מ כב) אילולי שאמר להם די, היו נמתחים והולכים עד שיחיו המתים, אמר לו הקב"ה לאברהם, אני הוא שאמרתי לעולמי די, כך אומר לערלה די.

התהלך לפני (בראשית שם). עד שלא מל לא אמר התהלך לפני, למה שהיה ערל, משמל אמר התהלך לפני, עד שלא מל לא היה שלם, משמל נעשם שלם.