מדרש תנחומא (בובר), מצורע ט״ז

ואשה כי יזוב זוב דמה. למה אשה ולא איש. לשעבר הייתה נוהגת באנשים ובנשים, שנאמר איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' (שם שם ב), ר' מאיר אומר טומאת האיש חמורה היתה מטומאת האשה, למה שטומאת האשה סימן לבנים, אבל של איש צער הוא, שנאמר וזאת תהיה טומאתו (מזובו) [בזובו] רד בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו (שם שם ג), דבר שחתום וסגור, לשעבר היו האנשים רואים דמים, עד שעמדה רחל, [ואמרה] כי דרך נשים לי (בראשית לא לה) [ונתן לה], לכך נאמר ואשה כי יזוב זוב דמה.