מדרש תנחומא (בובר), מקץ ג׳

מה כתיב למעלה מן הענין, ולא זכר שר המשקים את יוסף (בראשית מ כג). אמר ר' ברכיה ההן ולא זכר, זכורהיה והיה נשואי אלא וישכחהו, היה אומר בחוץ אלך ואומר א פרעה עלו, מיד וישכחהו, עד שהגיע קצו לצאת הביא הקב"ה עלילות עליו כדי להוציאו, שנאמר ויהי מקץ שנתים ימים.

[ופרעה חלם], אמר ר' חייא בר אבא חלם כלב המת חלם אלא לפי שעה על ידי הצדיק.

והנה עומד על היאור. הרשעים מתקיימים על אלהיהם, אבל הצדיקים בטוחים על בוראם.

והנה מן היאור וגו', ותרעינה באחו, מהו באחו, אלא כשהשנים טובות באות, הבריות נעשים אחין זה לזה, וכשהשנים הרעות באות, הבריות נעשות אחרים לחביריהן, שכן הוא אומר שבע פרות אחרות, מהו אחרות, שהיו רואות אלו לאלו והופכין פניהם מהם.