מדרש תנחומא (בובר), ראה ו׳

רבי יצחק פתר קרא בזה שמלוה לישראל בריבית, והיתה עינו צרה להלוותו שלא בריבות, ולא ידע כי חסר יבואנו, דכתיב מרבה הונו בנשך ובתרבית לחונן דלים יקבצנו (משלי כח ח), איזהו חונן דלים, זה עשו הרשע, וכי עשו הרשע חונן דלים, והלא עושק דלים הוא, כגון אילו אפוטרופא דנפקין לקירייתא ובוזין לאריסיה, ועלון למדינתא, ואמרון כנסין מסכיניא דבעינן למעבד עמהון מצוה, [מתלא] אמרה גיורא בחזורין ומפלגא לבישיא (פי' הזונה קונה תפוחין ומחלקת לחולין).