מדרש תנחומא (בובר), שלח ל׳

והיה לכם לציצית וראיתם אותו (במדבר טו לט). שתהא נראית, וכמה שיעורה, בית שמאי אומרי אבע אצבעות, ובית הלל אומרים שלש, וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, אתה אומר לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא, הרי חוזר ואומר למען תזכרו (שם שם מ), הרי נתן ראייה ונתן זכירה, זכירה למי שאינו רואה, וראייה למי שהוא רואה. וראיתם אותו, אותו ולא אותה, כשישראל מסתכלין באותה ציצית של תכלת, נראה להם כאילו שכינה שרויה ביניהם. וראיתם וזכרתם, הראייה מביא לידי זכרון, וזכרון מביא לידי מעשה, שנאמר למען תזכרו ועשיתם (שם), למה, כי לא דבר רק הוא מכם (דברים לב מו).