מדרש תנחומא (בובר), צו ט׳:א׳-ב׳

וזאת תורת זבח השלמים וגו'. אתה מוצא ויתנו ידם להוציא נשיהם ואשמים איל (הצאן) [צאן] על אשמתם (עזרא י יט), והחטאת היתה [באה] על השגגה, שנאמר וחטאתם (לה') [לפני ה'] על שגגתם (במדבר טו כה), עולה היתה באה על הרהור הלב, שנאמר והשכם בבוקר והעלה עולות מספר כולם, כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (איוב א ה), אבל התודה שהיתה באה על חנם, היתה באה, אמר הקב"ה זו חביבה עלי מכל קרבנות, אמר דוד זובח תודה יכבדנני (תהלים נ כג), יכבדני לא כתיב כאן, אלא יכבדנני, שתי פעמים העולם הזה והעולם הבא.

אמר ר' יהודה בר גדיא כל מי שעונה אמן בעולם הזה, זוכה ועונה אמן לעולם הבא, מנין ברוך ה' אלהי ישראל (מן העולם) [מהעולם] ועד העולם אמן ואמן (שם מא יד), מהו אמן ואמן, אמן בעולם הזה, ואמן לעולם הבא, לכך נאמר זובח תודה יכבדנני.