מדרש תנחומא (בובר), וירא מ״ב

ד"א ויהי אחר הדברים האלה, מה הרהור היה שם, יצחק מהרהר שהיה דן עם ישמעאל [שהיה ישמעאל מתרעם] לומר אני גדול ממך, אני יורש את העולם, שאני בכור לאבי, ולעולם הבכור יורש כפלים, אמר לו יצחק אמור לי מה יש לו להקב"ה ממך, א"ל ישמעאל אני אומר לך מה עשיתי, אילולי לא עשיתי מאומה אלא שהייתי בן שלש עשרה שנה ומלני אבא, הייתי יכול לומר לו אי אפשי לימול, אלא נתתי נפשי וקבלתי עלי, א"ל יצחק הרי כל מה שלויתה להקב"ה שלשה טיפי דם ואני יודע כשיבקש הקב"ה אותי לשחוט עכשיו ואני בן שלשים ושבע שנים, והקב"ה אומר לאבא שיקריבני ואיני מעכב, אמר הקב"ה למלאכים הרי השעה, מיד קפץ על אברהם, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה, מכאן אתה למד שהרהורי דברים היו שם.