מדרש תנחומא, במדבר י״א

אִיֹש עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שַׁחַר, יָפָה כַּלְּבָנָה (שם פסוק י). קְדוֹשִׁים וּגְדוֹלִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּדִגְלֵיהֶם, וְכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיוּ מִסְתַּכְּלִין בָּהֶן וּתְמֵיהִין וְאוֹמְרִים: מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שַׁחַר. אָמְרוּ לָהֶם אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית (שה״‎ש ז, א). מַהוּ שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית. הִדַּבְּקִי לָנוּ וּבֹאִי לָךְ אֶצְלֵנוּ, וְאָנוּ עוֹשִׂין אֶתְכֶם שִׁלְטוֹנִים וְדֻכְּסִין וְהֶגְמוֹנִים. שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ (שם), אֵין וְנֶחֱזֶה אֶלָּא שְׂרָרָה. שֶׁכֵּן יִתְרוֹ אָמַר לְמֹשֶׁה, וְאַתָּה תֶּחֱזֶה מִכָּל הָעָם (שמות יח, כא). וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָהֶם, מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית (שה״‎ש ז, א). וּמַה גְּדֻלָּה אַתֶּם נוֹתְנִין לָנוּ. שֶׁמָּא כִּמְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם (שם). שֶׁמָּא אַתֶּם יְכוֹלִין לִתֵּן לָנוּ כַּגְּדֻלָּה שֶׁנָּתַן לָנוּ אֱלֹהֵינוּ בַּמִּדְבָּר בְּדֶגֶל מַחֲנֶה יְהוּדָה, דֶּגֶל מַחֲנֶה רְאוּבֵן, דֶּגֶל מַחֲנֶה אֶפְרַיִם, דֶּגֶל מַחֲנֶה דָּן, יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲשׂוֹת כָּךְ לָנוּ. מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית, שֶׁמָּא כִּמְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם. וְעוֹד כְּשֶׁאָנוּ חוֹטְאִים וְהוּא מוֹחֵל לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ (דברים כג, טו). כָּךְ אַף בִּלְעָם הִבִּיט בָּהֶם וְיָצָא עֵינוֹ כְּנֶגְדָם, וְלֹא הָיָה יָכֹל לִיגַע בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא בִּלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים (במדבר כד, ב). שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו, אֵלּוּ הַדְּגָלִים. הִתְחִיל לוֹמַר, מִי יוּכַל לִיגַע בְּאֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵן בְּכוֹרִים וַאֲבוֹתָם בְּכוֹרִים. שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֵן לִשְׁבָטָיו. מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים גְּדֻלָּה וְכָבוֹד. הֱוֵי אוֹמֵר, אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת.