מדרש תנחומא, במדבר ט׳

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, בְּתוֹךְ כַּמָּה אַמּוֹת אָדָם יָכוֹל לַהֲלוֹךְ בְּשַׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הַשּׁוֹבֵת בַּדֶּרֶךְ, עוֹשֶׂה לוֹ עֲגֻלָּה עַד אַרְבַּע אַמּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס. וּמְטַלְטֵל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּשַׁבָּת, וְאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי, וְזָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ וְרוּחַ. וְכַמָּה הֵן, אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל הַחֵפֶץ מִמַּרְגְּלוֹתָיו וְיִתְּנָהּ מְרָאשׁוֹתָיו. וְהַשּׁוֹבֵת בִּמְדִינָה, אֲפִלּוּ הִיא כְּאַנְטְיוֹכְיָא שֶׁהִיא מְדִינָה גְּדוֹלָה, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְעִבּוּרָהּ, וְחוּץ מֵעִבּוּרָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וּמַהוּ עִבּוּרָהּ. חֲנֻיּוֹת וּפֻנְדְקָאִיּוֹת שֶׁהֵן חוּץ לַמְּדִינָה עַל הַדֶּרֶךְ. וְהַשּׁוֹבֵת בִּמְעָרָה, אֲפִלּוּ הִיא גְּדוֹלָה כַּמְּעָרָה שֶׁבָּרַח בָּהּ צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁהָיָה בַּת שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ, וְחוּץ מִמֶּנָּה אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. וּמִנַּיִן סָמְכוּ חֲכָמִים. מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ' (במדבר לה, ה). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ כְּשֶׁהָלַךְ לְהַחְרִיב אֶת יְרִיחוֹ, וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל, עֲתִידִין אַתֶּם לַעֲמֹד שָׁם וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת שָׁם. אֶלָּא, אִם תַּרְחִיקוּ מִן הָאֲרוֹן, לֹא תַּרְחִיקוּ יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. לָמָּה, שֶׁתִּהְיוּ רַשָּׁאִין לָבֹא לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֲרוֹן בְּשַׁבָּת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵינָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה, אַל תִּקְרְבוּ אֵלָיו, לְמַעַן אֲשֶׁר תֵּדְעוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָּהּ, כִּי לֹא עֲבַרְתֶּם בַּדֶּרֶךְ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם (יהושע ג, ד). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ דְּגָלִים, אָמַר לוֹ: הַשְׁוֵה אוֹתָם לְדִגְלֵיהֶם לְכָל רוּחַ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ.