מדרש תנחומא, בשלח י״ח

‎וַיַּסַע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ אֶל מִדְבַּר שׁוּר. מִדְבַּר שׁוּר, זֶה מִדְבַּר כָזָב. אָמְרוּ עָלָיו עַל מִדְבַּר כָּזָב, שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פַּרְסָה עַל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פַּרְסָה, וְכֻלּוֹ מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב (דברים ח, טו). אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנִינָא: הָיוּ בּוֹ נְחָשִׁים כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד, וְעַקְרַבִּים מְלֹא הַזֶּרֶת.

מַעֲשֶׂה בְּשָׁבוּר הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה עוֹבֵר שָׁם, וְעָבְרָה קָרוֹבִים שֶׁלּוֹ, וּבְלָעָהּ נָחָשׁ. עָבְרָה שְׁנִיָּה, בְּלָעָהּ. שְׁלִישִׁית, בְּלָעָהּ. הָיָה שָׁבוּר הַמֶּלֶךְ מֵצֵר, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. אָמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו: הָבֵא עֲשָׂרָה גִּבּוֹרִין וִימַלְּאוּ סְרִידוֹת תֶּבֶן. הֵבִיא וְעָשׂוּ כָּךְ. וְנָתְנוּ לְפָנָיו וּבָלַע, וְנָתְנוּ לְפָנָיו וּבָלַע, עַד שֶׁנָּפְחָה כְּרֵסוֹ, וְהָרְגוּ אוֹתוֹ. הֱוֵי: הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם, הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. וְאוֹמֵר מַשָּׂא בַּהֲמוֹת נֶגֶב בְּאֶרֶץ צָרָה וְצוּקָה לָבִיא וָלַיִשׁ מֵהֶם אֶפְעֶה וְשָׂרָף מְעוֹפֵף (ישעיה ל, ו). אֵין אֶפְעֶה אֶלָּא עֶכֶס. אָמְרוּ: עֶכֶס זֶה רוֹאֶה צֵל עוֹף פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, מִיָּד נִתְחַבֵּר וְנוֹשֵׁר אֵבָרִים אֵבָרִים. וְאַף עַל פִּי כֵן, לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מִמִּצְרָיִם. הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת (ירמיה ב, ו). מַהוּ צַלְמָוֶת? צֵל וְעִמּוֹ מָוֶת.

אָמַר רַב אַחָא, הֵסִיחַ לִי רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל, אָדָם אֶחָד הָיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ מְרוּטָה. פַּעַם אַחַת עָלָה בָּהָר לְלַקֵּט עֵצִים, רָאָה אֶת הַנָּחָשׁ יָשֵׁן וְהַנָּחָשׁ לֹא רָאָהוּ, וְהִרְגִּישׁ בּוֹ, וּמִפַּחְדּוֹ נָשַׁר שְׂעַר רֹאשׁוֹ וְלֹא צָמַח בּוֹ שֵׂעָר עַד יוֹם מוֹתוֹ, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ מְרוּטָה.