מדרש תנחומא, בשלח ו׳:א׳-ב׳

‎וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה, שֶׁהָיָה לִבּוֹ סָפֵק אִם לִרְדֹּף אִם לֹא. וְאִכָּבְדָה בְפַרְעֹה. בְּפַרְעֹה תְּחִלָּה, שֶׁהוּא הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר (שמות א, כב). וְכֵן וַיְצַו פַּרְעֹה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַנֹּגְשִׂים (שמות ה, ו). לְפִיכָךְ מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ, וְאַחַר כָּךְ אֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר.

כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה (בראשית ז, כג). מֵאָדָם שֶׁהוּא הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה, וְאַחַר כָּךְ בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן, וְאַחַר כָּךְ וְעַד גָּדוֹל (בראשית יט, יא). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם, וְאַחַר כָּךְ וְעַד בְּהֵמָה (שמות יב, יב). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, הַכֵּה תַכֶּה אֶת ישְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב, וְאַחַר כָּךְ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ (דברים יג, טו). כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְצָבְתָה בִטְנָהּ, וְאַחַר כָּךְ וְנָפְלָה יְרֵכָה (במדבר ה, כז). הַבֶּטֶן שֶׁהִתְחִיל, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמַה, הַמַּתְחִיל בַּעֲבֵרָה, מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וּמִדָּה טוֹבָה מְרֻבָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.