מדרש תנחומא, בא י׳

‎וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח. יֵשׁ פָּרָשִׁיּוֹת כְּלָל בַּתְּחִלָּה וּפְרָט לְבַסּוֹף. אֵלּוּ הֵן: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים (שמות יט, ו) פְּרָט. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות יט, ו) כְּלָל. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה (במדבר יט, ב) כְּלָל. אֲדֻמָּה פְּרָט. זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח כְּלָל. כָּל בֶּן נֵכָר פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט, אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבִּפְרָט. זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח. אֵין לִי אֶלָּא פֶּסַח מִצְרַיִם, פֶּסַח דּוֹרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל מִשְׁפָּטָיו תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ (במדבר ט, ג). כָּל בֶּן נֵכָר, אֶחָד יִשְׂרָאֵל רָשָׁע, וְאֶחָד גּוֹי בְּמַשְׁמָע. וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף, עֶבֶד אִישׁ וְלֹא עֶבֶד אִשָּׁה וְקָטָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: מִקְנַת כָּסֶף, מִכָל מָקוֹם.

תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר. תּוֹשָׁב, זֶה גֵּר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בִּלְבַד, אֲבָל שְׁאָר אִסּוּרִין עוֹשֶׂה. שָׂכִיר, זֶה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. מַה תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת פֶּסַח פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל, אַף תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר הָאָמוּר בַּתְּרוּמָה (ויקרא כב, י), פָּסַל בּוֹ אֶת הֶעָרֵל.

בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל. וְהָא כְּתִיב: עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם, הָא לָמַדְנוּ שֶׁנֶּאֱכַל פֶּסַח בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם בְּבַיִת אֶחָד, בַּחֲבוּרָה אֶחָת. כֵּיצַד בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת? הָיוּ יוֹשְׁבִין וְנִבְקְעָה עֲלֵיהֶם קוֹרָה, יָצְאוּ לַחוּץ. יָרְדוּ עֲלֵיהֶם גְּשָׁמִים וְנִכְנְסוּ לַבַּיִת, הֲרֵי זוֹ בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אִם כֵּן, מַהוּ לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה, חוּץ לַחֲבוּרָה. מִן הַבָּשָׂר, בָּשָׂר שֶׁבְּחוּצָה לָעֶצֶם וְלֹא מַה שֶּׁבְּתוֹךְ הָעֶצֶם. וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ. בּוֹ לֹא תִשְׁבְּרוּ, וּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים אֵינוֹ עוֹבֵר עַל מִצְוַת לֹא תִשְׁבְּרוּ. כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל (שמות יב, כא), לָמָּה? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם (שמות יב, כא). מַגִּיד שֶׁפֶּסַח דּוֹרוֹת בְּעִרְבּוּבְיָא. וְכִי יָגוּר אִתְּךָ

גֵּר (שמות יב, מח). יָכוֹל כְּשֶׁנִּתְגַּיֵּר יַעֲשֶׂה פֶּסַח מִיָּד? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ. מָה אֶזְרָח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, אַף גֵּר בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְאִם נִתְגַּיֵּר בֵּין שְׁנֵי פְּסָחִים, יַעֲשֶׂה פֶּסַח שֵׁנִי. הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר. מִילַת זְכָרִים וּמִילַת עֲבָדִים מְעַכְּבִין בּוֹ. הֲרֵי שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי מִצְוֹת, מִצְוַת מִילָה וּמִצְוַת פֶּסַח, אֵיזוֹ מֵהֶן קוֹדֵם. הִמּוֹל לוֹ כָל זָכָר קוֹדֵם, וְאַחַר כָּךְ וְאָז יִקְרַב לַעֲשׂתוֹ. תּוֹרָה אַחַת, הִשְׁוָה הַכָּתוּב גֵּר לָאֶזְרָח לְכָל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.