מדרש תנחומא, בא ב׳:א׳-ג׳

‎נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ. מֵהֵיכָן הָיָה אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֹשֶׁךְ שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ סְבִיבוֹתָיו סֻכָּתוֹ (תהלים יח, יב). רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: מֵחֹשֶׁךְ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ עֵפְתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל (איוב י, כב).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בִּשְׁלֹשָה מְקוֹמוֹת שָׁמַעְנוּ שֶׁאָדָם מַשְׁמִיעַ תַּלְמוּדוֹ סָמוּךְ לְמִיתָתוֹ. מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ (משלי כב, כא). וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְגוֹ' (קהלת יב, יג). וְכָאן: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. כֵּיוָן שֶׁאָדָם נָטָה לְצִלָּהּ שֶׁל מִיתָה, הוּא סוֹדֵר תַּלְמוּדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא אָמַר: כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהִסְתַּלֵּק, מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹמְרִים: תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים. הֱוֵי, אֶרֶץ עֵפְתָה כְּמוֹ אֹפֶל,

וַי לוֹ לְבַיִת שֶׁחַלּוֹנוֹ פְּתוּחָה לְתוֹךְ חֹשֶׁךְ. וַתֹּפַע כְּמוֹ אֹפֶל, אוֹר שֶׁלָּה מִתּוֹךְ חֹשֶׁךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹקִים, בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאֹלָה, הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים (יחזקאל לא, טו). רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אָמַר: בַּמֶּה הָרְשָׁעִים מִתְכַּסִּים בְּגֵיהִנָּם? בַּחֹשֶׁךְ. חִזְקִיָּה בֶּן רַבִּי אָמַר: הַגִּגִּית הַזּוֹ בַּמֶּה מְכַסִּין אוֹתָהּ? בִּכְלִי חֶרֶשׂ מִנָּהּ וּבָהּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא שֶׁל חֶרֶס, כָּךְ מְכַסִּין אוֹתָהּ בִּכְלִי חֶרֶס. כָּךְ הָרְשָׁעִים, וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם (ישעיה כט, טו). לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַסֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם (בראשית א, ב). זֶה גֵּיהִנָּם. הֱוֵי, חֹשֶׁךְ שֶׁהֵבִיא עַל הַמִּצְרִים מִתּוֹךְ גֵּיהִנָּם הָיָה. וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ. כַּמָּה הָיָה אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ? אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: עָבֶה כְּדִינָר, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.