מדרש תנחומא, אמור ט״ז

שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אוֹיְבַי סְבִיבוֹתַי וְאֶזְבְּחָה בְּאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְּרוּעָה. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין, אֵין לָהֶם תְּקוּמָה וְאֵינוֹ חוֹזֵר עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבַּן שׁוֹר, רָמָה רֹאשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי. וְהָיוּ מְהַלְּכִין בַּהֲרָמַת רֹאשׁ וְאוֹמְרִין, עַכְשָׁו אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁנִּתְרַצָּה לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶזְבְּחָה בְּאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אֲשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה לַה'. שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. יֵשׁ שׁוֹר נוֹלָד, עֵגֶל אֵינוֹ נוֹלָד שֶׁיְּהֵא שׁוֹר שֶׁנֶּאֱמַר: לְהַקְרִיב שׁוֹר. וְלָמָּה אָמַר שֶׁיַּקְרִיבוּ שׁוֹר. לְכַפֵּר עַל תַּבְנִית שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: הַסּוֹלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי, הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי (תהלים קג, ג). תֵּדַע לְךָ, בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם (יחזקאל א, ו). מַה כְּתִיב שָׁם. וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה, וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל (שם פסוק ז). וּבִשְׁבִיל כַּפָּרָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוֹסִיף לָהֶם עוֹד שְׁתֵּי כְּנָפַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד (ישעיה ו, ב). לָמָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּכַסּוּ רַגְלֵיהֶם, שֶׁהֵן דּוֹמוֹת כְּעֵגֶל. כִּבְיָכוֹל שֶׁלֹּא יִרְאֶה אוֹתָן וְיִזְכֹּר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו (שם). וְכָל כָּךְ לָמָּה. אֶלָּא לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, זֶהוּ הַסּוֹלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי. אֵין לְךָ גָּדוֹל בָּעוֹפוֹת אֶלָּא הַנֶּשֶׁר, וְנַעֲשָׂה פָנִים לַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְנֵי נֶשֶׁר (יחזקאל א, י). הַגָּדוֹל שֶׁבַּחַיָּה אֲרִי וְנַעֲשָׂה פָנִים לַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְנֵי אַרְיֵה (שם). הַשּׁוֹר גָּדוֹל שֶׁבַּבְּהֵמוֹת וְנַעֲשָׂה פָנִים לַחַיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאל (שם). פְּנֵי אָדָם (שם), בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל מָחָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַשּׁוֹר וְנָתַן כְּרוּב תַּחְתָּיו. שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא, שֶׁאֵין מַזְכִּיר שָׁם אֶלָּא כְּרוּב, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב (שם י, יד). כָּל כָּךְ לָמָּה, כְּדֵי לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל. הֱוֵי, הַסּוֹלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי. וְלָמָּה הֵסִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעֵגֶל, שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין לְפָנָיו. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ עֲבֵרָה אוֹ דָּבָר רָע, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרְפָהּ לְמַעֲשֶׂה. שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר, אָוֶן אִם רָאִיתִי בְּלִבִּי, לֹא יִשְׁמַע ה' (תהלים סו, יח). וּמָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ. בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹמֵד וּמְהַרְהֵר בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי (שם לא, כד). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם יוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב, שֶׁנֶּאֱמַר: אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמַע (מלאכי ג, ט). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁאַתֶּם עוֹסְקִין בָּהּ, הָיִיתִי מַקְשִׁיב וְשׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹתֵיכֶם. אֲבָל לֶעָתִיד, עַד שֶׁלֹּא תִּקְרְאוּ לְפָנַי, אֲנִי עוֹנֶה אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה (ישעיה סה, כד).