מדרש תנחומא, אמור כ״ד

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית. רַבִּי חָמָא בַּר אַבָּא אָמַר, מִפָּרָשַׁת יוֹחֲסִין יָצָא. שֶׁכְּשֶׁבָּא לִיטַּע אָהֳלוֹ בְּמַחֲנֶה דָּן, דָּחוּהוּ. אָמְרוּ לוֹ: בֶּן מִצְרִי אַתָּה, וּכְתִיב: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְּאוֹתוֹת לְבֵית אֲבוֹתָם (במדבר ב, ב), וְלֹא לְבֵית אִמּוֹתָם. מִיָּד הִתְחִיל לִנְקֹב אֶת הַשֵּׁם וּלְקַלְּלוֹ. רַבִּי לֵוִי אָמַר, מַמְזֵר בָּרוּר הָיָה. כֵּיצַד, נוֹגְשִׂים הָיוּ מִשֶּׁל מִצְרִים, וְהַשּׁוֹטְרִים מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל. הַנּוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים, וְהַשּׁוֹטֵר הָיָה מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. נִמְצָא, הַנּוֹגֵשׂ מְמֻנֶּה עַל מֵאָה וַעֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. חַד זְמָן קִדְּמוֹ נוֹגֵשׂ לְשׁוֹטֵר. אָמַר לֵיהּ: זִיל כְּנֹשׂ עֲשִׂרִיּוֹתֶיךָ. כְּמוֹ שֶׁהָלַךְ הַשּׁוֹטֵר לְדַרְכּוֹ, נִכְנַס הַנּוֹגֵשׂ לְבֵיתוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר וְקִלְקֵל עִם שְׁלוֹמִית אִשְׁתּוֹ שֶׁל שׁוֹטֵר. חָזַר בַּעֲלָהּ, מוֹצְאוֹ יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ בּוֹ, הֲוָה מָחִי לֵיהּ כָּל יוֹמָא, וְאָמַר לֵיהּ: לֵיעַנּוֹת טַבְאוֹת, לֵיעַנּוֹת טַבְאוֹת. נִצְנְצָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּמֹשֶׁה. תָּלָה עֵינָיו לַמָּרוֹם, אָמַר, לֹא דַּי לְרָשָׁע זֶה שֶׁעִנָּה אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶלָּא חוֹזֵר וּמַכֶּה לְבַעֲלָהּ. מִיָּד וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל (שמות ב, יב). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּעֲוֹנוֹת אַתֶּם נִמְסָרִין בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ, אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעְתְּ כִּי אֲנִי ה' אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי (ישעיה מט, כג).