מדרש תנחומא, קדושים ז׳

כִּי תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי, כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם (זכריה ח, יא-יב). מַהוּ וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְהָיוּ מְהַלְּכִין בַּמִּדְבָּר, הוֹרִיד לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַמָּן וְהֵגִיז לָהֶם אֶת הַשְּׂלָו וְהֶעֱלָה לָהֶם אֶת הַבְּאֵר, וְהָיָה כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט עוֹשֶׂה לוֹ אַמַּת הַמַּיִם וּמַכְנִיס אֶצְלוֹ וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ תְּאֵנִים וְרִמּוֹנִים וְעוֹשִׂין פֵּרוֹת בִּן יוֹמָן, כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֵץ פְּרִי עוֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ (בראשית א, יא). חָטָא אָדָם, זוֹרְעִין חִטִּים וְצוֹמֵחַ קוֹץ וְדַרְדַּר. מִשֶּׁנִּסְתַּלֵּק הַבְּאֵר מַה כְּתִיב שָׁם, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן (במדבר כ, ה). כָּל כָּךְ לָמָּה. וּמַיִם אֵין לִשְׁתּוֹת (שם). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁתִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ, אֲנִי מַחֲזִיר לָכֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מַיִם, אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְּמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם (דברים ח, ז-ט). כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לָאָרֶץ הִתְחִילוּ חוֹטְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי (ירמיה ב, ז). וְלֹא הָיְתָה עוֹשָׂה פֵּרוֹת כָּרָאוּי. הָיוּ זוֹרְעִין חִטִּים הַרְבֵּה וְקוֹצְרִים מְעָט, לְפִי שֶׁבִּטְּלוּ הַבִּכּוּרִים. אֲבָל לֶעָתִיד, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה כֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי (זכריה ח, יא). וְנֶאֱמַר, כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְגוֹ' (שם פסוק יב).