מדרש תנחומא, כי תשא כ״ח:א׳-ב׳

‎וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה עַד כַּמָּה חַיָּב לִקְרוֹת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה, לֹא יִפְחֹת מִשְּׁלֹשָה פְּסוּקִים, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁבִּזְכוּתָן נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר (שמות יט, ג). וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ אָבוֹת הָרִים? שֶׁנֶּאֱמַר: שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' וְהָאֵתָנִים (מיכה ו, ב) לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לִשְׁמֹר אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנַּפְשׁוֹ הוּא מְשַׁמֵּר. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: בִּתִּי בְּיָדְךָ וּבִתְּךָ בְּיָדִי. בִּתִּי בְּיָדְךָ, זוֹ הַתּוֹרָה. וּבִתְּךָ בְּיָדִי, זוֹ הַנֶּפֶשׁ. וּכְתִיב: אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי (איוב יב, י). אִם אַתָּה מְשַׁמֵּר אֶת שֶׁלִּי, אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶת שֶׁלָּךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ (דברים ד, ט).

וְכָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נַעֲשֶׂה רֹאשׁ וָמֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ, בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ (משלי ח, טו-טז). וְכֵן בְּמֹשֶׁה לְפִי שֶׁעָסַק בַּתּוֹרָה נַעֲשָׂה רֹאשׁ וָמֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ (דברים לג, ה). וּמִנַּיִן שֶׁיָּגַע הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה? שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה (שמות לד, כח). בַּיּוֹם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמְּדוֹ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּבַלַּיְלָה הָיָה מְלַמְּדוֹ הַמִּשְׁנָה עַל פֶּה. לַסּוֹף, כֵּיוָן שֶׁנָּתַן לוֹ אֶת הַלּוּחוֹת, יָרַד וּמָצָא שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל. מִיָּד שִׁבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת וְרִדָּה אֶת הַסְּרוּחִין וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְלֹא הִנִּיחַ מֹשֶׁה זָוִית לְמַעְלָה שֶׁלֹּא נִתְחַבֵּט עָלֶיהָ, עַד שֶׁנִּתְרַצָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמַר מֹשֶׁה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לָהֶם לוּחוֹת שְׁנִיּוֹת. אָמַר לוֹ: הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מַעֲשֵׂה יָדַי וְאַתָּה שִׁבַּרְתָּ אוֹתָם, וְעַכְשָׁו אַתָּה עֲשֵׂה אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת וְגוֹ'.