מדרש תנחומא, לך לך י״ח:א׳-ג׳

‎וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יָפְיָפִיתָ מִבְּנֵי אָדָם הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ (תהלים מה, ג-ד). כְּנֶגֶד מִי אֲמָרוּהוּ בְנֵי קֹרַח הַמִּזְמוֹר הַזֶּה? לֹא אֲמָרוּהוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד אַבְרָהָם. יָפְיָפִיתָ, מִבָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. וּמִי הָיוּ בָּנָיו שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן? שֵׁת קַיִן מַהֲלַלְאֵל יֶרֶד חֲנוֹךְ מְתוּשֶׁלַח לֶמֶךְ נֹחַ וּבָנָיו. וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ בְּנֵי נֹחַ בְּנֵי אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם (בראשית יא, ה).

הוּצַק חֵן בְּשִׂפְתוֹתֶיךָ, כְּשֶׁאָמַרְתָּ לְמֶלֶךְ סְדוֹם אִם מִחוּט וְגוֹ', עַל כֵּן בֵּרַכְךָ אֱלֹהִים לְעוֹלָם. הִנֵּה לִי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתָ וְכָל מַה שֶּׁנִּשְׁתַּבַּחְתָּ, שֶׁיָּרַדְתָּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמִי לְתוֹךְ הַכִּבְשָׁן וְנִתְנַסִּיתָ בַּעֲשָׂרָה נִסְיוֹנוֹת וְרָדַפְתָּ אַחַר הַמְּלָכִים וְנִשְׁתַּבַּחְתָּ בָּעוֹלָם, מִכָּאן וָאֵילָךְ אִם אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהוֹדִיעַ גְּבוּרָתְךָ בָּעוֹלָם, חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר, תֵּן אֶת הַמִּילָה בֵּין יְרֵכֶיךָ, וְהוּא הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.

וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן יִמּוֹל. רָמַז לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֶמֶז, אָמַר לוֹ: וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד, מִמָּקוֹם שֶׁאַתָּה פָרֶה וְרָבֶה, אַתָּה צָרִיךְ לִמּוֹל. בַּר קַפָּרָא אָמַר, אַבְרָהָם דָּרַשׁ מִקַּל וָחֹמֶר, אָמַר, הָאִילָנוֹת מֵהֵיכָן חַיָּבִין בָּעָרְלָה? מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין פֵּרוֹת, אַף אֲנִי מִמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה פֵרוֹת אֲנִי צָרִיךְ לִמּוֹל.