מדרש תנחומא, מטות ב׳

וַיְדַבֵּר ה' וְגוֹ', נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּדֵי לְבַטֵּל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שְׁלֹשָׁה תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. כֵּיצַד, חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת וְעוֹלֶה לְגַג גָּבֹהַּ שֶׁל עִיר וְתוֹקֵעַ, כָּל מִי שֶׁהָיָה רָחוֹק מִן הֵעִיר, הָיָה נִפְטָר מִמְּלַאכְתּוֹ. וְחָזַר וּבָא וְתוֹקֵעַ שְׁנִיָּה, הַקְּרוֹבִין נִכְנָסִין לָעִיר. שְׁלִישִׁית תּוֹקֵעַ, וְהָיוּ מַטְמִינִין אֶת הַחַמִּין וּמַדְלִיקִין אֶת הַנֵּר. גָּמַר מִלִּתְקֹעַ, הָיְתָה קְדֵרָה עַל גַּבֵּי כִּירָה, מַנִּיחִין אוֹתָהּ בָּאָרֶץ. וְאִם הָיָה הַנֵּר בְּיַד הָאִשָּׁה, מַנַּחַת אוֹתָהּ בָּאָרֶץ. הַשַּׁבָּת מִתְקַדֶּשֶׁת בַּחֲצוֹצְרוֹת, וְכֵן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְהַמּוֹעֲדוֹת. שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וְגוֹ' (במדבר י, י). וּכְשֶׁהָיוּ נוֹסְעִים, בַּחֲצוֹצְרוֹת נוֹסְעִים וְתוֹקְעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת (שם פסוק ה). וּכְשֶׁמִּתְכַּנְּסִין, מִתְכַּנְּסִין בַּחֲצוֹצְרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָּרִיעוּ (שם פסוק ז). וּכְשֶׁהַצַּר מֵיצֵר, תּוֹקְעִין בַּחֲצוֹצְרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכִי תָּבֹאוּ מִלְחָמָה וְגוֹ' (שם פסוק ט). וּכְשֶׁהָלְכוּ לַמִּלְחָמָה לְמִדְיָן, בַּחֲצוֹצְרוֹת עָשׂוּ נְקָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ וַחֲצוֹצְרוֹת הַתְּרוּעָה בְּיָדוֹ.