מדרש תנחומא, מטות ה׳

וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה מַתָּנוֹת נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, חָכְמָה וּגְבוּרָה וָעֹשֶׁר. זָכָה אָדָם לְאֶחָד מֵהֶן, נוֹטֵל חֶמְדַּת כָּל הָעוֹלָם. זָכָה בְּחָכְמָה, זָכָה בַּכֹּל. זָכָה בִּגְבוּרָה, זָכָה בַּכֹּל. זָכָה בְּעֹשֶׁר, זָכָה בַּכֹּל. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהֵן מַתְּנוֹת שָׁמַיִם וּבָאוֹת מִכֹּחַ הַגְּבוּרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבָל גְּבוּרָתוֹ וְעָשְׁרוֹ שֶׁל אָדָם אֵינָהּ כְּלוּם. שֶׁכֵּן אָמַר שְׁלֹמֹה, שַׁבְתִּי וְרָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ' (קהלת ט, יא). וְכֵן יִרְמְיָה אָמַר, כֹּה אָמַר ה', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם וְגוֹ' (ירמיה ט, כב). וּמַתָּנוֹת אֵלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵינָן מִן הַמָּקוֹם, סוֹפָן לִיפָּסֵק מִמֶּנּוּ. שָׁנוּ חֲכָמִים, שְׁנֵי חֲכָמִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אֲחִיתֹפֶל מִיִּשְׂרָאֵל, וּבִלְעָם מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. שְׁנֵי גִּבּוֹרִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. שִׁמְשׁוֹן מִיִּשְׂרָאֵל, וְגָלְיָת מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם. שְׁנֵי עֲשִׁירִים עָמְדוּ בָּעוֹלָם, אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. קֹרַח מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָמָן מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּשְׁנֵיהֶם אָבְדוּ מִן הָעוֹלָם. לָמָּה, לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה מַתְּנָתָן מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא הָיוּ חוֹטְפִין אוֹתָהּ לָהֶן. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בִּבְנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, שֶׁהָיוּ עֲשִׁירִים הַרְבֵּה וְהָיָה לָהֶם מִקְנֶה גָּדוֹל וְחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם וְיָשְׁבוּ לָהֶם חוּצָה לָאָרֶץ. לְכָךְ גָּלוּ תְּחִלָּה מִכָּל הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּגְלֵם לָרְאוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְּנַשִּׁי (דה״‎א ה, כו). וּמִי גָּרַם לָהֶם. עַל שֶׁהִפְרִישׁוּ עַצְמָם מִן אֲחֵיהֶם בִּשְׁבִיל מִקְנֵיהֶם. וּמִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד.