מדרש תנחומא, משפטים ב׳

‎וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה (משלי כט, ד). מַלְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, בְּמִשְׁפָּט שֶׁהוּא עוֹשֶׂה, מַעֲמִיד אֶת הָאָרֶץ. וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה. אִם מֵשִׁים אָדָם עַצְמוֹ כַּתְּרוּמָה הַזּוֹ שֶׁמֻּשְׁלֶכֶת בְּזָוִית הַבַּית וְאוֹמֵר מַה לִּי בְּטֹרַח הַצִּבּוּר, מַה לִּי בְּדִינֵיהֶם, מַה לִּי לִשְׁמֹעַ קוֹלָם, שָׁלוֹם עָלַיִךְ נַפְשִׁי, הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם. הֱוֵי וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אַסִּי, כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם, נִכְנַס בֶּן אֲחוֹתוֹ אֶצְלוֹ, מְצָאוֹ בּוֹכֶה. אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה? יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָמַדְתָּ וְלִמַּדְתָּ, הֲרֵי תַּלְמִידֶיךָ יוֹשְׁבִים לְפָנֶיךָ. יֵשׁ גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ. וְעַל כָּל מִדּוֹת שֶׁהָיוּ בְּךָ, הָיִיתָ מִתְרַחֵק מִן הַדַּיָּנִין, וְלֹא נָתַתָּ רְשׁוּת עַל עַצְמְךָ לְהִתְמַנּוֹת עַל צָרְכֵי צִבּוּר. אָמַר לוֹ: בְּנִי, עָלֶיהָ אֲנִי בּוֹכֶה, שֶׁמָּא אֶתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֱוֵי, וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.