מדרש תנחומא, נשא י״ב

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. כְּלוֹמַר, וַי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִשָּׁה רַאֲגָנִית. אָמַר הַמֶּלֶךְ, עֲשִׂי לָךְ פוֹרְפִירָה. הִתְחִילָה לַעֲסֹק בָּהּ. כָּל זְמַן שֶׁהָיְתָה מִתְעַסֶּקֶת בָּהּ, אֵינָהּ מְרִיבָה. נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה וְהֵבִיאָה לַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ וְיָשְׁרָה בְּעֵינָיו. מִיָּד הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לוֹמַר, וַי וַי. אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, מַה זֶּה אֲדוֹנִי, טָרַחְתִּי אֶת עַצְמִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר וַי וַי. אָמַר לָהּ: הַמְּלָאכָה מְאֹד יָשְׁרָה בְּעֵינַי. אָמְנָם כָּל זְמַן שֶׁהָיִית עוֹסֶקֶת בַּמְּלָאכָה, לֹא הָיִיתָ כּוֹעֶסֶת וְלֹא מְקַנְטֶרֶת אוֹתִי. עַתָּה שֶׁאַתְּ פְּנוּיָה, מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁמָּא תַּכְעִיסִי אוֹתִי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ בָּנַי עֲסוּקִים בַּמִּשְׁכָּן, לֹא הָיוּ מְלִינִים, עַתָּה יַתְחִילוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה, וַי הָיָה בְּיוֹם כַּלּוֹת. דָּבָר אַחֵר, וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה, וַי הָיָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. אָמְרוּ, עַתָּה יָסִיר שְׁכִינָתוֹ מֵאֶצְלֵנוּ וּמַשְׁרֶה כְּבוֹדוֹ לְמַטָּה עִם בָּנָיו. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תָּשִׂימוּ לֵב עַל זֶה, שֶׁשְּׁכִינָתִי תָּמִיד עִמָּכֶם לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם (תהלים ח, ב). וְתַנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל נִחֲמָם, כִּבְיָכוֹל, אַדְּרַבָּא עָקַר שְׁכִינָתוֹ לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: הוֹדוֹ עַל אֶרֶץ (שם קמח, יג) תְּחִלָּה, וַהֲדַר עַל הַשָּׁמַיִם.