מדרש תנחומא, פקודי ח׳:א׳-ג׳

‎מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. זוֹ תוֹרָה, שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בָּהּ. בִּזְכוּת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי מַצִּיל אֶתְכֶם מִן גֵּיהִנָּם. תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי לְאַבְרָהָם הֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְהַקָּרְבָּנוֹת וְגֵיהִנָּם וְשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת. תּוֹרָה, לַפִּיד אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב). וּכְתִיב: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם (שמות כ, טו). קָרְבָּנוֹת, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת (בראשית טו, ט). גֵּיהִנָּם, תַּנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ (בראשית טו, יח). מַלְכֻיּוֹת, וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה (בראשית טו, יב).

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, כָּל זְמַן שֶׁבָּנֶיךָ מִתְעַסְּקִים בִּשְׁתַּיִם, נִצּוֹלִין מִן שְׁתַּיִם, וַעֲתִידִין קָרְבָּנוֹת לִבָּטֵל וּבֵית הַמִקְדָּשׁ לֵחָרֵב, אֶלָּא בַּמָּה אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁיִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנֶיךָ, בְּגֵיהִנָּם אוֹ בְמַלְכֻיּוֹת. הִתְחִיל תָּמֵהַּ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לִּבְרוֹר. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַר פַּפָּא, אַבְרָהָם בֵּרַר לוֹ אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת וְאָמַר, מוּטָב שֶׁיִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנַי בַּמַּלְכֻיּוֹת וְלֹא יֵרֵד אֶחָד מִבָּנַי לְגֵיהִנָּם, וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם (דברים לב, ל). אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁכָתוּב, הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם (ישעיה נא, א). וַה' הִסְגִּירָם, שֶׁהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ.

הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד, הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמָּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה (תהלים סו, יב). הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ, אֵלּוּ מַלְכֻיּוֹת. בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמָּיִם, זוֹ גֵיהִנָּם. וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַתֶּם מְשֻׁעְבָּדִים בִּידֵי מַלְכֻיּוֹת. וְלֶעָתִיד לָבוֹא, אֲנִי מַעֲבִיר אֶת הַמַלְכֻיּוֹת מִכֶּם שֶׁנִּמְשְׁלוּ כַמַּיִם, וְאַצִּיל אֶתְכֶם מִגֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי, כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה, וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ.