מדרש תנחומא, שמות ב׳

‎דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כְּשִׁמְךָ אֱלֹהִים כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ צֶדֶק מָלְאָה יְמִינֶךָ (תהלים מח, יא). מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם מְקַלְּסִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא גִּבּוֹר, וְהוּא חַלָּשׁ. מְקַלְּסִין אוֹתוֹ נָאֶה, וְהוּא כָעוּר. מְקַלְּסִין אוֹתוֹ רַחֲמָנִי, וְהוּא אַכְזָרִי. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל מַה שֶּׁמְּקַלְּסִין אוֹתוֹ הוּא יָתֵר, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, (דברים ט, יז). אָמַר דָּוִד: מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה' יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ (תהלים קו, ב). אִיּוֹב אָמַר: הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע (איוב לז, כ). בָּאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְאָמְרוּ: וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבֹדֶךָ וּמְרוֹמַם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה (נחמיה ט, ה).

אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר חֲנַנְיָה: יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן נָאִין וּמַעֲשֵׂיהֶן כְּעוּרִין, וְיֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִין וּמַעֲשֵׂיהֶן נָאִין, וְיֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן וּמַעֲשֵׂיהֶן כְּעוּרִין, וְיֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶן וּמַעֲשֵׂיהֶן נָאִין. שְׁמוֹתֵיהֶן נָאִין וּמַעֲשֵׂיהֶן כְּעוּרִין, אַבְשָׁלוֹם, אָב לְשָׁלוֹם, וּבָא פִּילַגְשֵׁי אָבִיו. עֵשָׂו, עוֹשֶׂה רְצוֹן עוֹשָׂיו, וּמַעֲשָׂיו רָעִים. שְׁמוֹתֵיהֶן כְּעוּרִין וּמַעֲשֵׂיהֶן נָאִין, אֵלּוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, בְּנֵי בַרְקוֹס בְּנֵי סִיסְרָא (עזרא ב, נג), וְהֵם בָּנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. שְׁמוֹתֵיהֶן וּמַעֲשֵׂיהֶן כְּעוּרִין, אֵלּוּ הַמְרַגְּלִים, נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי (במדבר יג, יד). שְׁמוֹתֵיהֶן וּמַעֲשֵׂיהֶן נָאִין, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי.

וְאֵלֶּה שְׁמוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אֵלֶּה, פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵלֶּה, מוֹסִיף שֶׁבַח עַל הָרִאשׁוֹנִים. אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (בראשית ב, ד), פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים בְּתֹהוּ וָבֹהוּ, וּבְעִנְיָן זֶה אַתָּה פּוֹתֵר אֶת כֻּלָּם. וְאַף כָּאן וְאֵלֶּה שְׁמוֹת, הוֹסִיף שֶׁבַח עַל הָרִאשׁוֹנִים.