מדרש תנחומא, שמות כ״ב

‎וַיִּקַח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם. זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה דְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ רַבּוֹתֵינוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ בְּשָׁעָה שֶׁכָּתְבוּ לוֹ אֶת הַתּוֹרָה יְוָנִית, וְאֵלּוּ הֵן: אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית (בראשית א, א). אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת (בראשית א, כו). זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאוֹ (בראשית א, כז). וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. הָבָה אֵרְדָה וְאָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם (בראשית יא, ז). וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ (בראשית יח, יב). כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ אֵבוּס (בראשית מט, ו). וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל נוֹשֵׂא אָדָם. (שמות ד, כ). וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ גֹּשֶׁן וּבְאֶרֶץ כְּנָעַן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה (שמות יב, מ). וַיִּשְׁלַח אֶת זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ (שמות כד, יא). אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים ד, יט) אֹתָם לְהָאִיר לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי לָאֻמּוֹת לְעָבְדָן (דברים יז, ג). וְכָתְבוּ לוֹ אֶת צְעִירַת הָרַגְלַיִם, וְלֹא כָתְבוּ לוֹ אֶת הָאַרְנֶבֶת (ויקרא יא, ו). לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל תַּלְמַי הַמֶּלֶךְ אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ, שֶׁלֹּא יֹאמַר שָׂחֲקוּ בִי הַיְּהוּדִים וְכָתְבוּ לִי שֵׁם אִשְׁתִּי בְּתוֹרָתָם.