מדרש תנחומא, תרומה ד׳

‎דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. כָּל דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ לִי, יֵשׁ בָּהּ בְּרָכָה. וְהַתְּרוּמָה יֵשׁ בָּהּ בְּרָכָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רְאֵה מַה כְּתִיב: וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר (שמות לו, ג). מַהוּ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר. לִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ אֶת כָּל נִדְבוֹת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנִּשְׁתַּלְּחָה בְּרָכָה בְּנִדְבוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִקְחוּ לִי. וְיִקְחוּ לִי. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם קְחוּ לִי תְּרוּמָה תִּהְיוּ מְלַגְלְגִין בַּתְּרוּמָה וְתֹאמְרוּ לֹא כֹּהֵן הוּא שֶׁהוּא אוֹכְלָהּ, שֶׁאִם אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶחָד מִמֵּאָה, יְהֵא יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ גּוֹזֵל אוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט אֶלָּא לִי, שֶׁכֵּן כְּתִיב וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, וּכְתִיב תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי.

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אֵינִי מַטְרִיחַ עַל הָאֻמּוֹת, אֶלָּא עֲלֵיכֶם בִּלְבַד. רְאֵה מַה כְּתִיב: הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ (חבקוק ב, ד), זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר. כֵּיצַד, הִמְלִיךְ אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל הָעוֹלָם וְלֹא הָיָה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ (חבקוק ב, ד). וְהָיָה מַבִּיט בְּעַצְמוֹ וּמִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת וְאוֹמֵר אֲנִי מֶלֶךְ, וְלֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ. לָמָּה? שֶׁהָיָה קָטָן כְּבַד, לְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ נְבוּכַדְנֶצַּר.

וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. לָעוֹלָם הַבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת בְּנֵי הָאָדָם כָּל אֶחָד וְאֶחָד עִם בְּנֵי אֱמוּנָתוֹ, וְצַדִּיק עִם אֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם מִן אֱמוּנִים, וַאֲנִי גָּאַלְתִּי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וְאֵין אַתֶּם מַפְרִישִׁין לִי תְּרוּמָה. לְכָךְ כְּתִיב: וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.