מדרש תנחומא, תצוה ז׳

‎בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. שֶׁלֹּא יַטְעֶה אוֹתְךָ יִצְרְךָ לוֹמַר, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאוֹרָה. לֹא הָיְתָה הַמְּנוֹרָה צְרִיכָה אֶלָּא לְהִנָּתֵן לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת אֵצֶל הָאָרוֹן, וְהִיא נְתוּנָה מִבַּחוּץ מִן הַפָּרֹכֶת, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹרָה שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם עוֹשֶׂה לוֹ מִטָּה וְשֻׁלְחָן, נוֹתֵן אֶת הַמְּנוֹרָה מִשְּׂמֹאלוֹ. אֲבָל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הַמְּנוֹרָה נְתוּנָה מִימִינוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת, וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן (שמות כו, לה), לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאוֹרָה שֶׁלְּךָ, אֶלָּא לְזַכּוֹתְךָ לְהָאִיר לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁיָּבוֹא חֲשֵׁכָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה (ישעיה ס, ב).