מדרש תנחומא, תולדות ז׳:א׳-ב׳

‎וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, סוּמָא מַהוּ שֶׁיַּעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהוֹצִיא אֶת הַצִּבּוּר? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: סוּמָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּמְתַרְגֵּם אֲבָל אֵינוֹ עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאֵינוֹ קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, לֹא יִפְרֹס עַל שְׁמַע, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר, שֶׁהוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת, וְהוּא לֹא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו.

אַתָּה מוֹצֵא כָּל מִי שֶׁנִּתְיַסֵּם בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הוּא מֵת. כֵּיצַד? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עַל הַצַּדִּיקִים בְּחַיֵּיהֶן אֶלָּא לְאַחַר מִיתָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: לִקְדֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְגוֹ' (תהלים טז, ג). אֵימָתַי הֵן קְדוֹשִׁים? כְּשֶׁהֵן קְבוּרִים בָּאָרֶץ. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵן חַיִּין, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶן, כָּל כָּךְ לָמָּה שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲמִין בָּהֶן, שֶׁלֹּא יַטְעֶה אוֹתָן הַיֵּצֶר הָרָע. וְכֵיוָן שֶׁמֵּתִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶן. וַהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁיִּחֵד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ עַל יִצְחָק הַצַּדִּיק בְּחַיָּיו, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר לְיַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק (בראשית כח, יג). רַבִּי בְּרַכְיָה וְרַבָּנָן. רַבָּנָן אָמְרֵי, רוֹאֶה אֶת אֶפְרוֹ כְּאִלּוּ הוּא צָבוּר עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְרַבִּי בְּרַכְיָה אָמַר, הוֹאִיל וְנִתְיַסֵּם בְּעֵינָיו, כְּאִלּוּ הוּא מֵת, לְפִי שֶׁהָיָה גָנוּז לְתוֹךְ הַבַּיִת וְיֵצֶר הָרַע פָּסַק הֵימֶנּוּ. לְכָךְ כְּתִיב: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק.