מדרש תנחומא, צו י״א

וְאֶת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, חֲלֹק לוֹ כָּבוֹד כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ הַיּוֹם נִכְנָס לִכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, וְהַתְרֵה בָּהֶם הַתְרָאָה שֶׁלֹּא יַחְלְקוּ עַל הַכְּהֻנָּה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ שֶׁנִּבְלְעוּ. שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד עֻזִּיָּהוּ לַחֲלֹק וְלַעֲמֹד עַל הַכְּהֻנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר (במדבר יז, ה). הוּא אֵינוֹ מִזֶּרַע לֵוִי כְּשֵׁם שֶׁהָיָה קֹרַח, וְלֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא. מִיָּד, וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ וּבְיָדוֹ מִקְטֶרֶת לְהַקְטִיר, וּבְזַעְפּוֹ עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ (דה״ב כו, יט). אָמַר לוֹ: וְכַדִּין שֶׁעָשִׂיתָ לְקֹרַח אַתָּה עוֹשֶׂה לוֹ אָמַר לוֹ: לָאו, וְלֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (במדבר יז, ה). אָמַר לוֹ: וְהֵיאַךְ אַתָּה עוֹשֶׂה לוֹ. אָמַר לוֹ: כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (שם). אָמַר לוֹ: וּמַהוּ. אָמַר לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי לְיָדְךָ, וַיּוֹצִיאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג (שמות ד, ו), כָּךְ אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ. לְפִיכָךְ, וְאֶת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל.