מדרש תנחומא, וארא י״ב

‎כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה וְגוֹ'. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה (משלי כט, יא). הַכְּסִיל מוֹצִיא אֶת כָּל דְּבָרָיו בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁבָּא לָרִיב עִם חֲבֵרוֹ. וְחָכָם, בָּאַחֲרוֹנָה הוּא מְסַלְּקוֹ. כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל, זֶה פַּרְעֹה הָרָשָׁע. וְחָכָם בָּאַחֲרוֹנָה יְשַׁבְּחֶנָּה, זֶה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן וְגוֹ'. אַהֲרֹן יְהֵא עוֹשֶׂה הַדְּבָרִים, אֲבָל אַתָּה עֲמֹד כְּנָשִׂיא שֶׁהוּא גּוֹזֵר עַל הַזְּקֵנִים וְהֵן עוֹשִׂין. וְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּסְּנֶה: הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים (שמות ד, טז).

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ כֵּן וְגוֹ' אַהֲרֹן הָיָה לוֹ לִכָּנֵס תְּחִלָּה שֶׁהוּא גָּדוֹל בְּשָׁנִים, וְלָמָּה מֹשֶׁה תְּחִלָּה, שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם. וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה, וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ וְגוֹ'. תְּחִלָּה וְאַחֲרוֹנָה הַמַּכָּה הַזּוֹ הֵבִיאוּ וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְפַרְעֹה וַיַּשְׁלֵךְ מַכָּה שְׁנִיָּה וְעָשׂוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים לְפָנָיו וְלֹא הִשְׁגִּיחַ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה מֵאֵין לְשַׁלַּח הָעָם (שמות יז, יד). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, בַּלָּשׁוֹן שֶׁהִכְבַּדְתָּ, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי מִתְכַּבֵּד, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה' בְּהִכָּבְדִי. וְגוֹ'.