מדרש תנחומא, וארא י״ז

‎וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹּת וְגוֹ'. כָּךְ הֵן הָרְשָׁעִים. כָּל זְמַן שֶׁהֵן בְּצָרָה, מַכְנִיעִין עַצְמָן. מִשֶּׁהַצָּרָה עוֹבֶרֶת, חוֹזְרִין לְקִלְקוּלָם. נְבוּכַדְנֶצַּר כְּשֶׁהָיָה בְּצָרָה אָמַר: כְּעַן אֲנָה נְבֻכְדַנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט וְאֹרְחָתֵהּ דִּין וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (דניאל ד, לד).

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲלָבוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: אִלּוּלֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הַלְּבָבוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת, קִלֵּס נְבוּכַדְנֶצַּר בְּפָסוּק זֶה כְּשֵׁם שֶׁקִּלֵּס דָּוִד בְּסֵפֶר תְּהִלִּים. נְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר מְשַׁבַּח, דָּוִד אָמַר שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה' (תהלים קמז, יב). נְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר מְרוֹמֵם, דָּוִד אָמַר אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי (תהלים ל, ב). נְבוּכַדְנֶצַּר אָמַר מְהַדַּר, דָּוִד אָמַר הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ (תהלים קד, א). וְכֵיוָן שֶׁרָאָה עַצְמוֹ בִּגְדֻלָּה, הִתְחִיל מִתְגָּאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר הֲלָא דָא הִיא בָבֶל רַבְּתָא דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ בִּתְקָף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי (דניאל ד, כז). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רָשָׁע, עוֹד אַתְּ מִתְגָאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא, קָל מִן שְׁמַיָא נְפַל, לָךְ אָמְרִין נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא, מַלְכוּתָא עֲדָת מִנָּךְ. הֱוֵי, כָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בְּצָרָה, מַכְנִיעִין עַצְמָן. עָבְרָה הַצָּרָה, חוֹזְרִין לְקִלְקוּלָן. וְכֵן וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חַדֻל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹּת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא. אֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹסִיפִין לַחֲטֹא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, תַּם עֲוֹנֵךְ בַּת צִיּוֹן לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, פָּקַד עֲוֹנֵךְ בַּת אֱדוֹם וְגוֹ' (איכה ד, כב). אָמֵן.