מדרש תנחומא, וארא ד׳

‎כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר. רַבֵּנוּ, מִי שֶׁעָמַד לְהִתְפַּלֵּל וּבָא הַנָּחָשׁ וּנְשָׁכוֹ, מַהוּ שֶׁיַּפְסִיק. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָעוֹמֵד בַּתְּפִלָּה, אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. אֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, וְלֹא יַפְסִיק. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, בָּא עָרוֹד וּנְשָׁכוֹ, וּבָרְחוּ הַתַּלְמִידִים. אַחַר שָׁעָה בָּאוּ וּמָצְאוּ אוֹתוֹ עָרוֹד מֵת מֻשְׁלָךְ עַל פִּי חוֹרוֹ. אָמְרוּ: וַי לוֹ לְאָדָם שֶׁנְּשָׁכוֹ עָרוֹד, וַי לֶעָרוֹד שֶׁפָּגַע בּוֹ רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. וּמָה רָאוּ חֲכָמִים לְהָקִישׁ כְּרִיכַת נָחָשׁ לַמַּלְכוּת? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פָּזִי: דִּכְתִיב: קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ כִּי בְחַיִל יֵלֵכוּ וּבְקַרְדֻּמּוֹת בָּאוּ לָהּ כְּחֹטְבֵי עֵצִים (ירמיה מו, כב). מַה הַנָּחָשׁ מְלַחֵשׁ וְהוֹרֵג, אַף הַמַּלְכוּת מְלַחֶשֶׁת וְהוֹרֶגֶת אֶת הָאָדָם. הוּא נָתוּן בְּבֵית הָאֲסוּרִין, מְלַחֵשׁ עָלָיו וְהוֹרְגוֹ.

דָּבָר אַחֵר, מָה רָאוּ לְהָקִישׁ הַמַּלְכוּת לַנָּחָשׁ? מַה הַנָּחָשׁ הוֹלֵךְ מְעֻקָּם, אַף הַמַּלְכוּת מְעַקֶּמֶת דְּרָכִים. לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ מְעֻקָּם, כָּךְ פַּרְעֹה הָרָשָׁע מְעֻקָּם. וּכְשֶׁיָּבוֹא לְהִתְעַקֵּם, וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ, יִתְלֶה אֶת הַמַּטֶּה כְּנֶגְדּוֹ. כְּלוֹמַר, מִזֶּה אַתְּ לוֹקֶה. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו, י). עַד שֶׁמֹּשֶׁה בַּסְּנֶה, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵיאַךְ פַּרְעֹה עָתִיד לְהִתְעַקֵּם. לְפִיכָךְ עָשָׂה מַקְלוֹ נָחָשׁ. כְּלוֹמַר, שֶׁפַּרְעֹה הָרָשָׁע, כְּשֵׁם שֶׁהַנָּחָשׁ מְעֻקָּם, כָּךְ פַּרְעֹה יִתְעַקֵּם.